פיצול הוא מנגנון הגנה דרכו האדם תופס את המציאות באופן דיכוטומי. המנגנון מגן מפני קונפליקט הקיים בהכלת היבטים מורכבים של המציאות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על פיצול על פי מלאני קליין, ועל פעולת מנגנון הפיצול.
פיצול הוא סוג של מנגנון הגנה, אשר בא לידי ביטוי בנטייה של אדם לראות את העולם באופן דיכוטומי, תוך חלוקת הדברים לטוב ורע באופן קוטבי ומוחלט, ראייה אותה ניתן לכנות כ"שחור ולבן". בדרך זו, המנגנון גורם לכך שהאדם לא נאלץ להתמודד עם המורכבות של הדברים אותם הוא תופס, עם ההכרה בכך שבדברים הטובים עשויים להיות היבטים שליליים, וההיפך.
דוגמה לביטוי של המנגנון היא כאשר ילד אשר אימו אוסרת עליו לשחק בדבר מה, והוא בתגובה לכך מגבש חשיבה שכחלק ממנה "אמא היא רעה" ו"אבא הוא הטוב", כי אימו לא מאפשרת לו לעשות את שמבקש. כך, הילד נמנע מלהתמודד עם העובדה שאימו, עם כל אהבתו אליה, היא גם מציבת גבולות ואף מתסכלת. בעוד היא נחווית כאובייקט שהוא רע בלבד, האב נחווה כאובייקט שהוא טוב בלבד.
מנגנון הגנה זה נחשב למנגנון הגנה מסדר נמוך, מאחר והוא מביא את האדם לפעול תוך התעלמות ממאפיינים מסוימים של המציאות וכרוך בעיוות מסוים בתפיסתה. לכן, הוא מיוחס לשלבי החיים המוקדמים, לפני שהאדם מפתח יכולת לתפוס אנשים וחוויות באופן מורכב, אמביוולנטי, ולא תוך חלוקה דיכוטומית לטוב או רע. עם זאת, במצבים של חרדה רבה, גם אנשים מבוגרים עשויים להפעיל מנגנון זה, ולראות חלקים מסוימים בעצמם, בסובבים אותם או במציאות באופן מפוצל.
פיצול על פי מלאני קליין
מי שהתייחסה בהרחבה למנגנון בכתיבתה הייתה הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, אשר ציינה אותו כחלק משמעותי בחוויית התינוק אשר מצוי בעמדה הסכיזואידית פראנואידית. כחלק ממנה, לתינוק עוד אין את היכולת ליישב מתח הקיים בין שני דברים מנוגדים. בתוך חוויה כזו, קיימים רק שני מצבים אשר מנוגדים זה לזה ואין ביניהם דבר במשותף.
קליין התייחסה לפיצול באמצעות מטאפורת "השד הטוב והשד הרע". השד הטוב מייצג את חוויית התינוק בה הוא חש מוזן, כאשר הוא מקבל אהבה ומוגן. הוא מבחינתו, מרגיש כי הוא בחזרה אוהב את השד הטוב. חוויה חיובית זו, מצויה אל מול החוויה ההפוכה שיכול לחוש התינוק והיא חוויית השד הרע, המייצג את המצב בו הוא מרגיש רדוף, כואב, שאינו מוזן ואפילו הרעב אותו הוא מרגיש נחווה כמתקפה אשר המגיעה מבפנים.
את האופן בו הבינה קליין את התינוק היא ביססה על כך שהוא קודם להתפתחות היכולת לבוחן מציאות תקין. מאחר והתינוק עוד לא מבין את המציאות כפי שהיא, הפנטזיות והתחושות הסובייקטיביות שלו מעצבות את המציאות, ולכן החוויה בעמדה זו היא עוצמתית במיוחד. על פי קליין, כדי שחווית האובייקט הטוב תהיה מקום בטוח עבור התינוק, אשר מרגיש שחווייתו הפנימית היא המכוננת את העולם שבחוץ, על חוויה זו להיות נבדלת ומופרדת לחלוטין מהרשעות שמשרה בחייו חוויית האובייקט הרע. בתוך חוויה מפוצלת זו, כל בלבול בין החוויה של הטוב והרע מעוררת אימה וסכנה, שכן התפיסה היא בינארית – אם הרע נגע בטוב, נהרס הטוב. כך, אם התינוק, או אפילו הילד אוהב את ההורה, הוא אינו מסוגל להכיל שיש להורה גם היבטים טובים פחות או שליליים. כאשר ההורה לא עונה על צרכיו הוא עשוי "לשנוא אותו", וכך להחזיק בחוויה בלעדית של אובייקט רע, או לחלופין, כאשר ההורה מספק צורך ונחווה כטוב, הוא טוב בלבד – לא קיים בחוויה האפשרות למורכבות, לכך שההורה הוא "גם וגם".
פעולת הפיצול
אמנם תיאור המנגנון מבוסס על חוויה פרימיטיבית של התינוק, אולם ניתן לזהות את פעילותו גם בקרב אנשים בוגרים. בעיקר במצבים של חרדה, עשוי האדם לחוות חוויה מפוצלת, בה אין יכולת להחזיק אמביוולנציה. דברים הם טובים או רעים, נכונים או שגויים. חלוקה זו מייצרת מעין "וודאות" מדומיינת אשר מפחיתה חרדה.
לדוגמא, אדם אשר נמצא בתחילתו של קשר זוגי, וחש חרדה מכך שהקשר עשוי לא להצליח, יחווה תחת פעילות המנגנון חוויה שהיא מפוצלת – ברגעים מסוימים להרגיש שאין שום סיכוי, שהקשר יסתיים באכזבה ושהוא עומד להיפגע, וכך יחווה את בת הזוג כמסוכנת ופוגעת - כאובייקט שלילי. לעומת זאת, ברגעים מסוימים תהיה חוויה שמדובר בקשר מושלם, שנמצאה אהבת אמת, וחוויה שדבר לא עומד להשתבש. כך, הפיצול מגן מפני החרדה שמעוררת המורכבות של הדברים - שגם כאשר טוב, ייתכן והדברים לא יסתדרו בהמשך, ומנגד, אם הקשר יסתיים, יהיה אובדן של דברים טובים. כאשר שני המצבים מנותקים, כל אחד בקיצון אחר, המנגנון מעניק לאדם חוויה חד ממדית מפחיתת חרדה. חוויה זו אינה מכילה את מורכבות הדברים, את האפשרות אשר מכילה גם טוב וגם רע, למשל כי גם ברגעים הטובים של מערכת היחסים, קיימת האפשרות כי הדברים עשויים שלא להצליח בכל זאת.
בעוד שהפיצול פועל כמנגנון הגנה עבור הפרט, לעיתים ניתן לזהותו גם באופן רחב יותר, למשל כמנגנון חברתי. לדוגמא, במצב של מלחמה, פעמים רבות התודעה הקולקטיבית מייצרת חלוקה של החוויה לכזו של המדינה אל מול האויב. חלוקה שכזו, נותנת חוויה של שליטה במצב כאוטי, מעין סדר, אשר משמר את המדינה כאובייקט טוב.
מקורות
לאפלאנש ז' ופונטליס, ב., 1967. אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג, פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית, תל-אביב: תולעת ספרים, 2006.
