אנשים הסובלים מפחד גבהים, או אקרופוביה, חווים פחד עוצמתי ולא פרופורציונלי ממקומות גבוהים, המקשה ופוגע בחייהם. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על מאפיינים, גורמים ודרכי טיפול בפחד גבהים.
גליה בת ה-15 לא יוצאת לטיולים שנתיים מתוך פחד שתיפול מאחד הצוקים בדרך, ורוני, איש עסקים מצליח, עושה הכל כדי להימנע מקביעת פגישות עבודה במשרדים הממוקמים בקומות גבוהות. שניהם, כמו רבים מהאנשים המתמודדים עם פחד גבהים, חשים כי הוא משבש את חייהם אך מתקשים להתגבר עליו. כיצד מתפתח פחד גבהים והאם ניתן לטפל בו?
פחד גבהים - מאפיינים
יש סיבות טובות להיות זהירים כשאנחנו נמצאים במקום גבוה, ולכן לא מפתיע שאנשים רבים חווים פחד מסוים, תחושת חוסר נוחות או סחרחורת קלה כשהם מביטים למטה מגובה רב. עם זאת, הסובלים מפחד גבהים, או אקרופוביה (ביוונית - אקרון = גבהים, פובוס = פחד), חווים פחד עוצמתי ולא פרופורציונלי ממקומות גבוהים, המקשה ופוגע בחייהם.
פחד גבהים הוא סוג של פוביה ספציפית, המהווה חלק ממשפחת הפרעות החרדה. מדובר בהפרעת חרדה נפוצה, כאשר מחקרים מעריכים כי 1 מתוך כל 20 אנשים סובל מההפרעה בדרגות חומרה שונות. כמו רוב הפוביות, הן גורמות לשתי תגובות מרכזיות:
1. מצוקה עוצמתית, מלווה בתסמינים פיזיים המזכירים התקף חרדה, כאשר הם נמצאים במקום גבוה.
2. נטייה להימנעות מסיטואציות בהן עשוי האדם להיות בגובה, לעיתים בכל מחיר.
כמו בפוביות אחרות, ההימנעות היא המאפיין ההופך את השפעת הפוביה למשמעותית כל כך על החיים, היות והיא גורמת לסובל מהפוביה "לארגן" את חייו סביבה. למשל, אדם המאובחן עם אקרופוביה עשוי לוותר על מקומות עבודה בבניין משרדים, על לימודים הנערכים בקומה השלישית של בניין האוניברסיטה, על הזדמנויות חברתיות וטיולים רק על סמך החשש שייתקל בסיטואציה מעוררת חרדה. עבור חלק מהאנשים, התגובה החרדתית יכולה להתעורר בכל גובה, ויכולה להתעורר גם כתוצאה מציפייה או מחשבה על סיטואציה המערבת גובה. אקרופוביה באה לידי ביטוי בעיקר במעליות, טיסות, גשרים וקומות גבוהות.
מהם הגורמים לפחד גבהים?
פוביות מתפתחות לרוב בילדות, אך יכולות להתפתח בכל גיל. תיאורטיקנים רבים רואים באקרופוביה שילוב של הסבר אבולוציוני וקוגניטיבי:
1. הסבר אבולוציוני - כולנו חווים פחד נורמלי ואבולוציוני מגורמים המסכנים את חיינו, כמו גובה. פחד גבהים הוא בעל פונקציה הישרדותית הגורמת לנו להיות זהירים, וזה מסביר את שכיחותו הגבוהה.
2. הסבר התנהגותי-קוגניטיבי - חלק מהאנשים חווים רגישות מוגברת לתחושות הגופניות שהם חווים, גם המינוריות. רגישות זו גורמת להם לפרש אותן באופן מוגזם וקטסטרופלי.
השילוב בין שני גורמים אלו גורם לחלק מהאנשים לפרש את התחושות הטבעיות שהם חווים במקומות גבוהים כעדות לסכנה מציאותית, הגורמת להם לחרדה. בעקבות החרדה הם מתחילים להימנע באופן אקטיבי ממקומות גבוהים, ומצפים להרגיש כך שוב בפעם הבאה בה יהיו בסיטואציה כזו. כך, נוצר מעגל שלילי של פחד גבהים המזין את עצמו.
גורמים אפשריים נוספים הם:
1. טראומה - התנסות או עדות למצב של נפילה או כמעט נפילה מגובה, עשויה להוביל לפחד גבהים כתוצאה מהקישור הנוצר בין גובה לסכנה, והכללת הקישור לכלל הסיטואציות הקשורות בגובה.
2. הסבר פסיכודינמי - הגישה הפסיכודינמית רואה בפוביה, בעיקר כאשר לא ניתן לסביר אותה על ידי אירוע מציאותי, כסימפטום המאותת על חרדות או דחפים לא מודעים הבאים לידי ביטוי באמצעות גירוי נייטרלי, היות והתמודדות ישירה איתם מאיימת מדי. על פי תפיסה זו, איננו מחפשים "להעלים" את הפחד בטווח המיידי, אלא להבין את המשמעות העמוקה שלו עבור האדם, מתוך ההנחה שחקירתו תחשוף רבדים חשובים לאדם, ולאחר שהם יתבררו גם הפחד יעלם.
איך מטפלים?
הטיפול בפחד גבהים דומה לטיפול בפוביה ספציפית, כאשר הגישה המקובלת והיעילה להפחתה בעוצמת החרדה משלבת חשיפה הדרגתית, כמו CBT. ניתן לטפל באקרופוביה גם באמצעות טיפול פסיכודינמי וטיפול תרופתי.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) - חשיפה הדרגתית
הנחת הבסיס לטיפול בפחד גבהים, ובפוביות בכלל, מבוסס על העובדה כי חרדה אשר מתעוררת בתגובה לגירוי שאינו מהווה סכנה ממשית שוככת לאחר פרק זמן קצר. כאשר מתעוררת חרדה והאדם מאפשר לעצמו להתמודד עמה ולחוות את ירידתה ההדרגתית, הוא ילמד עם הזמן כי הגירוי מעורר החרדה אינו מסוכן באמת.
הקושי המרכזי הוא שאנשים עם פחד גבהים אינם מאפשרים לעצמם להישאר במצב החרדה: הם יעלו במדרגות במקום במעלית או יוותרו על מקום עבודה במשרד הממוקדם בקומה גבוהה וכך ימנעו מעצמם את האפשרות לחוות את החרדה פוחתת באופן הדרגתי.
בהתאם לתפיסה זו, CBT מבוסס על הקניית מיומנויות הרגעה עצמית, לימוד על פעולת החרדה, רכישת כלים לנטרול קוגניציות בלתי רציונליות ("אם יש לי קצת סחרחורת - אני בטוח נופל"), ולאחר מכן - חשיפה הדרגתית למקומות גבוהים יותר ויותר. כאשר המטופל נחשף למצבים מעוררי חרדה בליווי המטפל או דמויות מרגיעות אחרות - מתחזקת תחושת השליטה והמסוגלות, והמטופל זוכה לחוויה חיובית של הימצאות במקומות גבוהים.
שיטות חשיפה הדרגתית משתנות בהתאם לצרכי המטופל: בחלק מהמקרים המטפל מתרגל עם המטופל הימצאות במקומות גבוהים ממשיים, בחלקם המטפל והמטופל נעזרים בדמיון מודרך של מקומות גבוהים ובחלק מהמקרים נעשה שימוש במכשירי הדמיה אשר נעשים מקובלים יותר ויותר בטיפול בפוביות כמו פחד מטיסה. מכשירים אלו מדמים מקומות גבוהים או סיטואציות (טיסה, עלייה במעלית) ומאפשרים למטופל לחוות באופן חי מאוד את המצב מעורר הפחד - כהכנה להתמודדות ממשית עימו.
טיפול פסיכודינמי - הבנת מקורות החרדה
למרות היעילות המחקרית המוכחת של טכניקות חשיפה הדרגתית בהפחתת החרדה, בחלק מהמקרים פחד גבהים מהווה ביטוי לקשיים ורגשות עמוקים יותר כצורך מוגבר בשליטה, או במקרה של טיפול בילדים ומתבגרים, כדרך ביטוי למצוקה או צורך בחיזוק הקשר עם דמויות משמעותיות בחייהם. בנוסף, פוביה ספציפית מופיעה לא פעם בשילוב עם הפרעות וקשיים אחרים, אשר ניתנים לעבודה רחבה, גם אם ממושכת יותר בחלק מהמקרים, באמצעות טיפול פסיכודינמי.
טיפול פסיכודינמי יתמקד בהעלאה למודעות של הקונפליקטים והדחפים העומדים בבסיס הפוביה, והבנת תפקיד הפוביה ומשמעותה עבור האדם. אך מעבר לכך, מטרת הטיפול הינה להרחיב את מודעות המטופל לחוויה הסובייקטיבית שלו, בעזרת הקשר הנוצר בין המטפל למטופל, והשגת הבנה עמוקה ורחבה על חייו בעבר ובהווה.
גישות משולבות
מטפלים רבים כיום מציעים גישות המשלבות כלים משיטות שונות, כך שניתן לתת מענה הן לצרכים העמוקים יותר של המטופל והן לסימפטום הספציפי של פחד הגבהים. לעיתים ניתן להיעזר גם בטיפול תרופתי, בשילוב עם פסיכותרפיה או בפני עצמו, בכדי לסייע בהפחתת רמות החרדה אל מול הגירוי המאיים, והחזרה הדרגתית של תפקוד תקין.
מקורות
American Psychiatric Association, & American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-5. Arlington, VA
Coelho, Carlos M.; Waters, Allison M.; Hine, Trevor J.; Wallis, Guy. (2009). The use of virtual reality in acrophobia research and treatment. Journal of Anxiety Disorders, Vol 23(5), 563-574
Wells, A. (2005). Cognitive therapy of anxiety disorders. Wiley Pub
