Acting out (מוכר בעברית כביטוי בפעולה), הוא מונח פסיכואנליטי המתאר ביטוי התנהגותי של תכנים מעוררי חרדה שהאדם שכח או דיכא מזיכרונו. המונח אקטינג אאוט נטבע במקור בהקשר טיפולי, כרכיב אשר עשוי להשפיע באופן ניכר על הטיפול. עם זאת, הוא יכול להתרחש בכל מרחבי החיים.
מהו אקטינג אאוט?
אקטינג אאוט מתרחש במצבים בהם התנהגותו של אדם במציאות מונעת מתוכן נפשי מטריד ובלתי-מודע, כלומר, כזה עמו האדם אינו במגע. דוגמאות מחיי היומיום הן למשל מצב בו סטודנט מאחר שוב ושוב לשיעור מסוים (בעוד שלאחרים מגיע בזמן), מבלי לקשר זאת למתח שחש אל מול אותו המרצה, או מצב בו אדם שוכח לקנות פרחים לאשתו ביום הנישואין על אף שזה חשוב לה, ואינו מקשר זאת לאמביוולנטיות שחש ביחס לקשר הזוגי.
חשוב לציין כי קיימת נטייה רווחת בקרב רבים (ובתוך כך גם בקרב אנשי טיפול), לתייג כל התנהגות בעייתית כביטוי בפעולה (התמכרות לחומרים, התנהגות עבריינית או בעייתית במיוחד וכדומה). אך למעשה, אף כי לעתים התנהגויות אלה אכן עשויות לסמן מצבים של אקטינג אאוט, הן גם יכולות להיות קשורות בגורמים אחרים. בנוסף, ביטוי בפעולה אינו חייב לכלול התנהגות שלילית בלבד. תחת זאת, ככלל – ניתן לומר כי הבנה של התנהגות מסוימת כאקטינג אאוט, צריכה להתבסס על הקשר שלה לתוכן נפשי בלתי-מודע ובלתי מומשג, אשר מתבטא בפעולה במקום במילים, ולא על טיב תוכנה.
אקטינג אאוט מחוץ לחדר הטיפול
פרויד היה הראשון אשר טבע את המונח אקטינג אאוט בהקשר פסיכואנליטי, מתוך הבחנתו כי בני אדם נוטים להתנהג בהווה, כלומר מבטאים בפעולה – חוויות נפשיות מעברם שאינם זוכרים. פרויד טען שהסיבה לכך שאינם זוכרים – כלומר, להיות החוויה מהעבר בלתי מודעת, קשורה בכך שמשהו כואב נלווה אליה.
התייחסות ראשונה למונח בכתביו מופיעה בתיאור המקרה של דורה, או בשמה האמיתי אידה באואר. בטקסט זה, פירש פרויד את עזיבתה של דורה את הטיפול ואותו כמטפל, כמימוש התנהגותי של הפנטזיה שלה לנקום באדם בשם מר ק. אשר נטש ורימה אותה.
בהמשך, הרחיב פרויד את השימוש במונח לתיאור מגוון מצבים בטיפול בהם מתקיים שחזור התנהגותי של רכיבים נפשיים אשר הודחקו על רקע חוויות עבר והוטמעו כחלק מאישיות המטופל (כמו העכבות שלו, גישות בלתי מועילות או תכונות אופי פתולוגיות). שחזור זה עשוי להתעורר כתגובה לתחושות המתעוררות במטופל כלפי המטפל, או ביחס להיבטים אחרים בסיטואציה הטיפולית, ומתבטא במעשים אימפולסיביים בחיי היומיום, כלומר מחוץ לחדר הטיפול.
דוגמה לאקטינג אאוט מסוג זה עשוי להיות מצב בו מטופל נסחף בתקופת הטיפול לרומן חדש, המשחזר דפוסים ישנים ובעייתיים מעברו. לשיטתו של פרויד, ככל שהתנגדות המטופל לתהליך הטיפולי רבה יותר, כך סביר שיתעוררו יותר ביטויי אקטינג אאוט בתקופת הטיפול.
בתחילה, התייחס פרויד לאקטינג אאוט בטון שלילי וביקורתי, כמה שמהווה מכשלה לטיפול. זאת, מכיוון ששחזורים התנהגותיים מחוץ לחדר הטיפול, עשויים לבוא כחלופה לזיכרון במילים בנוכחות המטפל, כלומר במקום אופן העבודה הנתפס ככזה אשר מקדם את התהליך הטיפולי. לדידו, אל מול מצבים אלה, על המטפל לעזור למטופל להתגבר בהדרגה על ההתנגדות, ולהתמיר זיכרון בלתי מודע המתבטא בהתנהגות, בזיכרון מודע המתבטא במילים.
אקטינג אאוט בתוך חדר הטיפול
עם התפתחות חשיבתו של פרויד, הוא הציג במקביל לעמדה השלילית כלפי אקטינג אאוט, גם עמדה מרוככת יותר - הרואה בו ערוץ ביטוי אשר עשוי להיות לא מזיק ואף שימושי, כאשר הוא מתבטא במסגרת גבולות ברורים – גבולות המסגרת הטיפולית, או גבולות ההעברה בטיפול. לדברי פרויד, במצב זה, ההעברה משרתת כמעין "מגרש משחקים" – מרחב בו יכול המטופל לבטא את הדחף שלו לשחזר חומר נפשי דרך התנהגות בחופשיות – באופן שגם יאפשר למטפל לעבוד איתו וכך יאפשר התקדמות בטיפול.
דוגמאות לאקטינג אאוט המתקיים במסגרת יחסי ההעברה עם המטפל הן מצב בו מטופל ממעיט בדיבור במהלך פגישות לאחר ניסיון המטפל להתייחס לאירוע מטלטל מעברו, או מצב בו מטופלת מעלה רגע לפני יציאתה מחדר הטיפול נושא חדש וכבד-משקל. כאמור, במצבים מעין אלו, הקשר בין ההתנהגות לחומר הנפשי שבבסיסה, אינו מודע למטופל. בתוך כך, תפקיד המטפל הוא לסייע למטופל בהבנת החיבור בין מצבו בהווה, לחוויות עברו.
הבחנה מעניינת של פרויד היא בין עבודה טיפולית עם זיכרון שהגישה אליו נובעת מתוך התרחשות אקטינג אאוט, לעבודה עם זיכרון העולה במהלך היפנוזה. לשיטתו, זיכרון העולה בהיפנוזה דומה לניסוי המבוצע במעבדה: המטופל חוזר לזיכרון מהעבר, אותו הוא חווה כמובחן ומרוחק ממציאות חייו הנוכחית. במצב זה, המטופל אינו חווה בלבול בין המציאות בהווה לזיכרון. לעומת זאת, באקטינג אאוט מתקיימת סוג של חזרה התנהגותית אשר כמו מעלה באוב חתיכות חיים אמיתיות בחדר הטיפול, כלומר משחזרת זיכרונות מעברו של המטופל בהווה באופן חי, מוחשי ומעורר רגשית.
ברבות השנים, התרחב השימוש במושג אקטינג אאוט בפסיכואנליזה, וכיום, תיאורטיקנים רבים נוהגים להתייחס אליו כאל מנגנון הגנה מסדר נמוך יחסית (הקשור בתפיסת הגבול בין העצמי לעולם שמחוצה לו). בראייה זו, אקטינג אאוט מתאר התנהגויות של אדם הנובעות מצורך בלתי-מודע לעשות דבר מה אקטיבי, על מנת לשלוט בחרדה הקשורה בתחושות ומשאלות אסורות, פנטזיות או פחדים מבלבלים, כמו גם זיכרונות טראומטיים.
אקטינג אאוט ומונחים משיקים
פרויד, שעסק רבות באקטינג אאוט, הותיר אותו עמום במידה מסוימת, כך שבהמשך פסיכואנליטיקאים רבים עסקו בו מתוך שאיפה לחידוד משמעותו. בתהליך זה, התפתחו מונחים נוספים המתארים היבטים של ביטוי בפעולה בהקשר של טיפול נפשי (כאשר גם הם, בתורם, הובילו לקשת של פרשנויות). כך למשל, כתבה אנה פרויד על Acting in במצבים ספציפיים בהם ההעברה עוצמתית וחודרת לחיי היומיום של המטופל, כך שתחושות או משאלות של המטופל ביחס למטפל, מותקות אל עבר דמויות אחרות בסביבתו.
בהמשך, התפתח המונח Enactment, אשר קשור בפסיכולוגיה של שני אנשים (המטפל והמטופל). זאת, בשונה מאקטינג אאוט, הקשור בפסיכולוגיה של אדם אחד (המטופל). המושג אנאקטמנט גרף גם הוא מגוון פרשנויות, כאשר אחת המרכזיות שבהן היא גילום בפעולה בשניים - רגעים של חוויה נפשית ייחודית ומשותפת למטפל ולמטופל, אשר מתרחשת מתוך המפגש בין העולם הבלתי מודע של כל אחד מהצדדים.
מקורות
אשל, ע. (1998). Acting out ו'הינכחות' המטפל. שיחות, יג (1), 16-4.
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
Freud, S. (1914). Remembering, repeating and working-through (Further recommendations on the technique of psycho-analysis II). In On Freud’s “Remembering, Repeating and Working-Through” (pp. 14-21). Routledge
McWilliams, N. (2011). Psychoanalytic diagnosis: Understanding personality structure in the clinical process. Guilford Press
Sandler, J., Dare, C., Holder, A., & Dreher, A. U. (1992). The patient and the analyst: The basis of the psychoanalytic process. International Universities Press, Inc
