דביקות הליבידו היא מונח אשר טבע פרויד בהתייחס לנטיית הליבידו להתקבע בחוזקה על אובייקטים ושלבי התפתחות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על דביקות הליבידו ומשמעותה.
דביקות הליבידו היא מונח שטבע זיגמונד פרויד בהתייחסו לנטייתו של הליבידו לקבע עצמו לאובייקט או לשלב התפתחותי כלשהו, וכן הקושי לשנות קיבעון זה מרגע שהתבסס. דביקות הליבידו משתנה מאדם לאדם, אך באופן כללי היא משמעה שהילד או האדם הבוגר משקיעים באופן אינטנסיבי את הליבידו שלהם באובייקטים או שלבי התפתחות מסוימים, והוויתור על האחיזה הליבידינלית אינו וויתור קל.
פרויד ראה את דביקות הליבידו כתכונה טבעית, אשר מאפשרת לילד להשקיע אנרגיות ליבידינליות באובייקטים המשמעותיים לו (בעיקר ההורים) ובשלבי ההתפתחות איתם הוא מתמודד. במובן זה, דביקות הליבידו היא תנאי הכרחי להתקשרות ולהתפתחות נפשית. יחד עם זאת, פרויד הניח כי אנשים מגיעים לעולם עם נטיות מולדות שונות המשפיעות על עוצמת דביקות הליבידו שלהם. כאשר עוצמתה של דביקות הליבידו גבוהה מאוד, עשויים להתעורר קשיים בוויתור על אובייקטים ושלבי התפתחות והתקדמות הלאה.
בהתאם, פרויד קישר בין רמות גבוהות של דביקות הליבידו לבין התקדמות איטית בטיפול הפסיכואנליטי: כאשר דביקות הליבידו גבוהה במיוחד, המטופל עשוי להתקשות בהסגת ההשקעה הליבידינלית מהאובייקט או השלב אליהם היא התקבעה, וכך נמנעת תזוזה והתקדמות בטיפול. לדוגמה, כאשר דביקות הליבידו גבוהה עלול להיווצר מצב בו אישה ממשיכה לבחור בני זוג פוגעניים ומתעללים אשר משחזרים את דפוס היחסים שהיה לה עם אביה האלים בילדותה.
מקורות
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
