פחד קהל הוא מצב בו אינטראקציות חברתיות מעוררות פחד לא פרופורציונלי, אשר עשוי לפגוע בתפקוד. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד נוצר פחד קהל ודרכי הטיפול בו.
פחד קהל, המכונה גם פחד במה, הוא הפרעת חרדה נפוצה תחת ההגדרה של חרדה חברתית. קיימים אנשים שהחרדה החברתית שלהן מתבטאת בקשת רחבה של סיטואציות חברתיות, וכאלה שעבורם פחד קהל הוא האלמנט המרכזי.
פחד קהל הוא מצב בו אינטראקציות חברתיות כמו דיבור בכיתה, הופעה על במה או העברת מצגת בעבודה מעוררים פחד לא פרופורציונלי. לכן, המתמודדים עם פחד קהל עלולים לעשות כל שביכולתם כדי לחמוק ולהימנע מסיטואציות כאלו. במצבים של חוסר ברירה, המשימה תתבצע תוך חרדה עזה, לעיתים בליווי סימפטומים פיזיולוגיים של הסמקה, גמגום, דפיקות לב מהירות, הזעה מוגברת וכדומה. חשוב לציין שהפחד לא קשור לכישרון או יכולת הביצוע ה"אובייקטיבית".
פחד קהל: מעגל קסמים שלילי
במובנים רבים, ניתן להבין פחד קהל באופן אינטואיטיבי. כאשר אנו עומדים מול קהל – ולא משנה אם מדובר באולם, כיתה או חדר ישיבות – אנו חושפים עצמנו למבטים בוחנים ומעריכים של אחרים ולכן גם לביקורת או לאפשרות לעשות טעות. בהתאם, אנשים רבים חווים רמת חרדה מסוימת כאשר הם נדרשים לדבר מול קהל, אך במצבי פחד במה עוצמת הפחד עזה ופוגעת בתפקוד.
פחד קהל נוצר על רקע גורמים אישיותיים שביניהם ביישנות, פרפקציוניזם, חוסר ביטחון ודימוי עצמי ירוד. גורמים אלו הופכים מצבים של דיבור מול קהל לרגישים במיוחד ועל רקע זה נוצר פעמים רבות מעגל קסמים שלילי: במהלך הביצוע מול קהל, אשר מראש עורר חרדה, מתרחשת חוויה שלילית במציאות החיצונית (כמו טעות, הסמקה, או חוסר קשב מצד הקהל) או במציאות הפנימית (תחושה פיזיולוגית לא נעימה, לחץ, תחושה ש"מפשל") או שילוב בין השתיים. לאור התרחשות זו, סיטואציות כאלו "מסומנות" כמאיימות, מסוכנות או מועדות לכישלון, ומתפתחת נטייה להימנע מהן. ההימנעות פוגעת באפשרות לרכוש חוויות חיוביות יותר של התמודדות עם מצבים דומים, החרדה מתעצמת ומחזקת את ההימנעות.
כיצד מתמודדים?
פחד קהל נוצר על רקע שילוב בין שלושה גורמים: תכונות אישיותיות, האופן בו נחוות ומפורשות הסיטואציות עצמן, ונטייה המנעותית. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מקובל מאוד למצבי פחד קהל, ומבוסס על שילוב בין עקרונות קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים:
• היבט רגשי – זיהוי של התחושות והחוויות המרכזיות הנלוות למצבי פחד במה. בשלב זה המטפל והמטופל מעבדים את הרגשות והחוויות השליליות כדי להיטיב להבין את מאפייניו הייחודיים של פחד הקהל של המטופל הספציפי.
• היבט קוגניטיבי – היבט טיפולי זה מתמקד בזיהוי והפרכת אמונות, תפיסות ומחשבות בלתי רציונליות אשר הובילו ליצירת החרדה. לדוגמה, במסגרת הטיפול מזהים כיצד מחשבות כ"זה חייב להיות מושלם", "כולם שמים לב שאני מסמיקה", "אנשים לעולם לא ישכחו כמה הייתי גרוע" וכן הלאה מעצימות את החרדה. זיהוי תפיסות בלתי רציונליות אלו מאפשר להפריך אותן או לצמצם את השפעתן על התפקוד.
• היבט התנהגותי – במוקד ההיבט ההתנהגותי עומדת החשיפה ההדרגתית לסיטואציות אשר מעוררות בדרך כלל את הפחד. בטיפול, המטופל מתאמן באופן הדרגתי בדיבור מול קהל, במטרה לצבור התנסויות חיוביות ולשבור את מעגל ההימנעות המשמר ומגביר מצבים של פחד קהל. החשיפות יכולות להיערך מול המטפל, מול חברים ומשפחה או מול זרים, לעיתים כחלק מהטיפול ובפעמים אחרות כ"שיעורי בית" בין הפגישות. בנוסף, המטופל לומד ומתנסה בטכניקות הרגעה עצמית של נשימות ודמיון מודרך המסייעות בהפחתת חרדה לפני האירוע המאיים וברגע האמת.
טיפול פסיכולוגי במצב של פחד במה נוטה להיות יעיל, ממוקד וקצר מועד, כאשר אלמנטים ממנו ניתן לנסות ליישם גם באופן עצמאי: למשל, ניתן לנסות לזהות אמונות לא רציונליות העומדות בבסיס פחד הבמה וליצור סיטואציות בהן ניתן לתרגל דיבור מול קהל.
מקורות
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (DSM-5). American Psychiatric Pub
Barlow, D.H (1988), Anxiety and its disorders: The nature and treatment of anxiety and panic, New York: Guilford
Clark, D. M. (2005). A cognitive perspective on social phobia. The essential handbook of social anxiety for clinicians, 193-218
