צורות אוטיסטיות הוא מונח שטבעה פרנסס טסטין בהתייחס לאחד המאפיינים של אוטיזם פתולוגי ושל ההגנות האוטיסטיות הקשות בהן משתמשים חלק מהילדים.
טסטין, פסיכותרפיסטית ותיאורטיקנית אשר הרבתה לעסוק בטיפול בילדים אוטיסטיים, הדגישה כי בינקות המוקדמת (הנורמלית והפתולוגית) החוויות הן בעיקרן חושיות. היא הציעה כי אחת החוויות המוקדמות הנורמטיביות אותן כל תינוק חווה הוא החוויה של "צורות רכות" אשר נוצרות מתוך החוויה של חומרים רכים אותם התינוק פוגש כצואה, שתן, נזלת, רוק וכן הלאה. תוך זמן קצר התינוק הנורמלי מרגיש כי הוא מסוגל לגרום לצורות מסוימות להופיע מתוך תנועותיו. כמו כן, היכולת ליצור צורות מתחילה להיקשר בהדרגה לצורות הממשיות של חפצים ממשיים, באופן שמאפשר לתינוק לפתח מושגים ותפיסות ביחס לחפצים בעולם החיצוני. אפשרות זו היא שעומדת, לטענתה של טסטין, בבסיס היכולת להבחין בין אובייקטים שונים ובין עצמי למה שמחוץ לעצמי, ובבסיס היכולת לחלוק רעיונות ומושגים עם האחרים שמחוץ לעצמי.
לעומת הבסיס התקין שמאפשרת החוויה עם צורות רכות בהתפתחות הנורמלית, ילדים אוטיסטיים עושים בחוויות אלו של צורות שימוש פתולוגי והרסני. הילד האוטיסט, עקב פגמים מולדים או הפרעות חמורות בקשר עם האובייקטים המוקדמים, אינו חווה את חוויות הצורות הרכות כחוויות אשר משתנות ומתפתחות במסגרת קשר עם האדם האחר. לכן, הוא מפתח צורות אוטיסטיות קבועות ומוכרות, הנמצאות בשליטתו המוחלטת ונחוות כאמצעי להרגעה עצמית- מבלי שיצריכו קשר עם הסביבה החיצונית. כך, למשל, טסטין מדגימה את ההישענות על צורות אוטיסטיות כאשר היא מתארת ילד אוטיסט אשר רייר ומרח את הרוק שלו במהלך הפגישה. הישענות זו על צורות אוטיסטיות אפשרה לו להירגע מבלי שיצטרך ליצור איתה קשר. בדומה, הישענות על צורות אוטיסטיות עשויה לבוא לידי ביטוי בתנועות המוזרות והחזרתיות אותן הילד האוטיסט מבצע- תנועות אשר יוצרות חוויה דומה של צורות אוטיסטיות מספקות רגיעה.
טסטין הדגישה כי ההישענות על צורות אוטיסטיות חוסמת באופן קיצוני את יכולתו של הילד ליצור קשר עם העולם החיצוני ולתפקד באופן תקין, מאחר ואותן צורות אוטיסטיות מייתרות, כביכול, את הצורך ליצור קשר עם העולם שמחוץ לילד אשר יכול לספק לעצמו הרגעה מוחלטת דרך השימוש בהן. דרך נוספת באמצעותה הילד האוטיסט מרגיע את עצמו ומבודד את עצמו מהקשר עם הסביבה היא הישענות על חפצים אוטיסטיים אשר נוצרת מתוך החוויה המרגיעה של הילד עם חפצים או תחושות גופניות קשות (צואה קשה, שרירים קפוצים) אשר יוצרים תחושה של תיחום והגנה. חוויות תחושתיות אלו והרגיעה שהן יוצרות יומרו להישענות של הילד האוטיסט על חפצים אוטיסטיים: חפצים אשר אינם משמשים כצעצועים או משחקים אלא כמקור להרגעה עצמית הנובעת מהמפגש עם קשיותם, ומתחושתו של הילד כי הם מהווים תחליף לנוכחות האם. בניגוד לילד הבריא הקשור לבובה ספציפית ומשחק עמה, חפצים אוטיסטיים הם חפצים החסרים את אותו אופי משחקי וייחודי שיש לבובה אהובה: הם משמשים אך ורק ליצירת תחושת הקשיות המרגיעה, המאפשרת לילד האוטיסט להסתמך על חפצים ולא על אנשים.
ביבליוגרפיה
מחסומים אוטיסטיים במטופלים נוירוטיים/ פרנסס טסטין, הוצאת תולעת ספרים 2008.
