הזדהות תואמת היא מונח שטבע האנליטיקאי ראקר. ראקר הציע כי קיימים סוגים שונים של הזדהות הבאים לידי ביטוי, בין היתר, במפגש הטיפולי. בהתאם, הבחנתו בין סוגי הזדהות שונים מסייעת הן בהבנת מצבים רגשיים בחיי היום ויום והן בהבנת תגובות העברה נגדית של מטפלים.
באופן ספציפי, ראקר הציע להבחין בין שני סוגי הזדהות: הזדהות תואמת והזדהות משלימה.
הזדהות תואמת מתייחסת לסוג הזדהות בו אדם אחד קולט באופן עמוק את מצבו הפנימי של אדם אחר ובמובן מסוים, מצטרף אל רגשותיו. כך, למשל, הזדהות משלימה יכולה להתבטא בהצטרפות שלנו לתחושת הכעס על העוול שנעשה לחבר קרוב: החבר מספר לנו על הכעס שלו, אנו מזדהים באופן עמוק עם רגשותיו וחווים כעס בעצמנו על אף שכביכול, הנושא אינו נוגע אלינו ישירות. ראקר הציע כי הזדהות תואמת עומדת בבסיס האמפתיה לאחר ובאופן ספציפי, בבסיס יכולתם של מטפלים ליצור קשר עמוק וחיובי עם מטופליהם, דרך הבנה עמוקה של חוויתם הרגשית. לצד זאת, הסכנה הטמונה במצבי הזדהות תואמת היא שבתהליך זה האדם למעשה "משאיל" את רגשותיו של האדם איתו הוא מזדהה. כאשר אישיותו של האדם המזדהה היא בשלה ויציבה הזדהות אמנם מסייעת ביצירת קרבה ואמפתיה, אך כאשר אדם בעל מבנה עצמי רופף ושברירי מפעיל מנגנון של הזדהות תואמת, הוא עשוי להרגיש כי הוא מאבד את עצמו ונבלע ברגשותיו של האדם איתו הזדהה.
הזדהות משלימה, לעומת זאת, היא מצב בו האדם לובש את התפקיד העומד מנגד לרגשותיו של האדם איתו הוא מזדהה. כך, למשל, בעוד שבמצב של הזדהות תואמת האדם "ידבק" בכעסו של האדם איתו הזדהה, במצב של הזדהות משלימה הוא יחוש בעיקר אשמה.
