דיכאון כפול הוא מצב בו מתקיימים דיסתימיה ודיכאון קליני במקביל. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על ההפרעה, כיצד היא מתפתחת ודרכי הטיפול השונות.
רובנו מודעים היום לקיומה של הפרעת הדיכאון ויכולים לדמיין, פחות או יותר, את הסימפטומים הנלווים לה: העצב והיעדר ההנאה, השינויים בדפוסי האכילה והשינה, הייאוש, האשמה והתחושה שבמצב כזה - אולי עדיף היה למות ו"לסיים עם כל זה". כאשר רובנו מתייחסים לדיכאון אנו מתכוונים בעצם למצב של דיכאון מז'ורי או קליני, בו סימפטומים אלו מופיעים באופן חזק ווגורמים למצוקה או לפגיעה תפקודית קשה בתחומי חיים שונים. אלא שתחת הכותרת "דיכאון" קיימים מספר מצבים בעלי מאפיינים ייחודיים. אחד מהם הוא דיסתימיה - מצב בו מופיעים סימפטומים דיכאוניים בעוצמה מתונה אמנם, אך בצורה כרונית ולמשך שנתיים ומעלה. דיכאון כפול הוא למעשה מצב בו מתקיימים דיסתימיה ודיכאון קליני במקביל, כלומר - אדם הסובל מדיכאון כפול יקבל שתי אבחנות פסיכיאטריות שונות.
דיכאון כפול: דיסתימיה ודיכאון קליני
ה-DSM-5 (המדריך האבחוני האמריקאי להפרעות נפשיות) אינו מגדיר "דיכאון כפול" כאבחנה רשמית, אך נראה כי רופאים וחוקרים שונים עדיין משתמשים במונח כאשר הם מתכוונים להפרעה מורכבת זו. בדרך כלל, מדובר באנשים אשר חשים רוב הזמן מדוכדכים, פסימיים, עייפים וחסרי ערך (מה שתואם את האבחנה של דיסתימיה), אשר שוקעים אחת לזמן מה או באופן חד פעמי לתקופה של דיכאון קליני. באותה "שקיעה", הסימפטומים הדיכאוניים מחריפים וגורמים למצוקה קשה או לירידה משמעותית בתפקוד השוטף. לרוב, במצבי דיכאון כפול, לאחר ההתאוששות מהאפיזודה הדיכאונית החריפה - ישנה חזרה למצב הדיסתימי הקודם.
דיכאון כפול נתפס על ידי אנשי מקצוע כמצב אשר הבסיס לו הוא דיסתימיה ממושכת, והאפיזודות הדיכאוניות הקשות מתפרצות בתגובה למשברים, שינויים ואתגרי חיים. דיסתימיה, בדומה למצבי דיכאון קליני, מושפעת מגורמים גנטיים ומפגיעות ביולוגית, אך תפקידם של גורמים פסיכו-סוציאליים בהתפתחותה משמעות במיוחד. בעוד שרבים מהסובלים מדיכאון קליני חווים אותו כמחלה שהתפרצה ותקפה אותם, דיסתימיה נחווית פעמים רבות כחלק מהאישיות. בפועל, דיסתימיה אכן מתפתחת בחלק גדול מהמקרים על רקע נסיבות חיים קשות או קשיים בקשר עם דמויות מרכזיות בילדות, אשר בעקבותיהם מתפתחים ערך עצמי נמוך, חווית חוסר אונים, תלותיות, נוקשות או תוקפנות אשר אינה מוצאת ביטוי אדפטיבי.
דיכאון כפול: איך מתפתח וכיצד משפיע?
על רקע סגנון אישיותי זה, קל לשער כיצד מתפתח דיכאון כפול, בו פסימיות ודכדוך תמידיים מתפתחים לכדי משברי דיכאון קליני כאשר מגיע "הקש ששובר את גב הגמל". כמו כן, על אף שדיסתימיה אינה מלווה בהכרח בפגיעה תפקודית אקוטית, הסימפטומים שלה משפיעים כמעט תמיד על תפקודים רגשיים ובין אישיים. לדוגמא, אדם דיסתימי עשוי להיות פחות אהוד חברתית עקב העוקצנות התמידית והפסימיות שהוא משרה, או "להיתקע" במקום עבודה שנוא מאחר ואינו מאמין שיצליח להתקבל למקום טוב יותר. השפעות אלו הופכות את חייו של הדיסתימי לפחות טובים ומהנים, ומכשירים את הקרקע להתפתחות משבר דיכאוני חריף. כך, נוצרת קרקע "נוחה" להתפתחות דיכאון כפול.
דכאון כפול: איך מטפלים?
דיכאון כפול מציב בפני הסובלים ממנו התמודדות לא פשוטה. עם זאת, מדובר במצב בו ניתן לטפול באמצעות איזון בין שיטות המתאימות לטיפול בדיכאון קליני ובדיסתימיה. תרופות פסיכיאטריות מסוג נוגדי דיכאון ניתנות במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי עם רופא מומחה. כמו כן, פסיכותרפיה כגון טיפול פסיכודינמי או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), עשויה להתאים לתקופות של דיכאון קליני, תקופות אשר פעמים רבות מצריכות התערבות אינטנסיבית יותר מהרגיל. טיפול פסיכותרפי לאורך זמן יאפשר חיזוק של הערך העצמי ותחושת היכולת של האדם, חיזוק הקשרים הבין אישיים ומערכת התמיכה שלו, וכן זיהוי של דפוסי חשיבה והתנהגות אשר משמרים את האמונות הדיסטימיות אשר עומדות בבסיס הדיכאון הכפול.
במצבים של דיכאון כפול, הגמישות בהתאמת הטיפול הנדרש חשובה במיוחד. ייתכן וטיפול מסוג מסויים מצליח לספק את התמיכה הנפשית הנחוצה במשך תקופה רבה, אך בהינתן משבר אקוטי שמוביל להחרפה במצב (אפיזודה דיכאונית) - ייתכן ויש צורך במענה אינטנסיבי יותר. עקרון זה נכון הן לגבי טיפולי פסיכותרפיה לסוגיהם השונים והן לגבי טיפול תרופתי, ובכל אופן, כדאי להיוועץ בגורם מוסמך כדי להתאים את הטיפול הנכון ביותר באותה סיטואציה.
מקורות
אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (DSM-5®). American Psychiatric Pub
