פחד מהתמוטטות הוא שם מאמרו של וויניקוט משנת 1963 (ככל הנראה) בו הוא מתאר פחד עמוק הקשור לחוויות ינקותיות מוקדמות ביותר.
פחד מהתמוטטות הוא למעשה פחד מהתמוטטות שהתרחשה בעבר, בינקות המוקדמת, לנוכח היעדרה של החזקה אימהית.
וויניקוט ראה בקיומה של סביבה מחזיקה תנאי הכרחי לאינטגרציה נפשית ולהיווצרות העצמי. נוכחותה של האם טובה דיה הבונה עבור תינוקה סביבה מחזיקה, מספקת לתינוק את התנאים בהם מתאפשרת אינטגרציה של חלקי האישיות ובהם הוא מתחיל לחוות את עצמיותו ואת המציאות.
היעדרה של החזקה אימהית מהווה איום עמוק להתפתחות העצמי ועל כן היא מעוררת חרדה בלתי נסבלת. אלא שבהיעדר בשלות קוגניטיבית, התינוק אינו מסוגל לחוות התמוטטות וחרדה זו באופן בעל פשר ומשמעות (התינוק "לא היה שם על מנת שזה יקרה לו"). רשמי האימה נותרים רשומים בנפש דרך חוויה של "ייסורים פרימיטיביים" מפני דיסאינטגרציה, נפילה אינסופית, דה פרסונליציה, אובדן תחושת הממשות ואובדן היכולת להתייחס לאובייקטים. כלומר, פחד מהתמוטטות הוא למעשה פחד מפני הדבר שכבר התרחש אך לא נחווה, כאשר המטופל מאוים מפני ההתמוטטות זו אך בו זמנית נמשך אליה. זאת, מאחר ויש יסוד בנפשו אשר טרם נחווה ועובד והוא יודע, במקום מסוים של אישיותו, שהדרך היחידה להתגבר על אזור נפשי זה הוא לחזור ולחוות אותו.
בהתאם לתפיסה זו, וויניקוט תיאר כי אנליזות של מטופלים אשר חוו חסך משמעותי ביותר בהחזקה בינקותם יכללו או יעורר פחד מהתמוטטות אשר יביא בסופו של דבר גם לחוויה של התמוטטות. התמוטטות זו תאפשר למטופל לחוות את מה שכבר קרה אך לא נחווה וכך להפוך את החוויה לזיכרון ניתן להתמודדות.
ביבליוגרפיה
פחד מהתמוטטות. (1963) וויניקוט, ד. בתוך: עצמי אמיתי, עצמי כוזב, הוצאת עם עובד בע"מ ת"א, 2009.
