מקור המונח בריחה למחלה הוא בכתביו של פרויד, אשר הציע כי מטופלים עלולים, באופן לא מודע, לפתח או להחמיר סימפטומים כאשר נפשם מכירה בכך שהתהליך האנליטי עומד לחשוף את הקונפליקטים, המשאלות הדחפיות והפנטזיות הקונפליקטואליות אשר עומדות מאחורי הסימפטומים אשר הביאו אותם לאנליזה במקור. בראשית דרכו פרויד השתמש במונח בריחה לפסיכוזה, ובשלב מאוחר יותר השתמש במונח בריחה לסימפטום נוירוטי- מונח אשר כפי הנראה התגלגל אל המונח העכשווי בריחה למחלה.
בריחה למחלה עשויה "לסייע" למטופל בשלושה היבטים מרכזיים:
רווחים ראשוניים: העצמת או החלפת הסימפטום גורמת לכך שהמטופל לא יצטרך להתמודד עם הגורמים הלא מודעים אשר עומדים מאחורי הסימפטומים המקוריים, ובכך מאפשרים לו להימנע ממפגש עם רגשות קונפליקטואלים ומכאיבים. כך, למשל, מטופלת אשר מתחילה לזהות באמצעות טיפול נפשי כיצד סימפטומים חרדתיים קשורים בטראומה מינית שעברה בילדותה עשויה לחוות את ההתבוננות בחוויות הילדות הקשות כמאיימת ביותר, ובאמצעות מנגנון של בריחה למחלה לפתח סימפטומים של דיכאון אשר יגרמו לה לעזוב את הטיפול ו/או להתמקד בטיפול רק בסבל העכשווי.
רווחים משניים: העצמת הסימפטומים מביאה לעתים גם לרווחים משניים, אשר קשורים בקבלת טובות הנאה חיצוניות. רווח משני עשוי להיות רווח קונקרטי כקבלת קצבה, הפחתת הלחץ המשפחתי לתפקוד והימנעות ממטלות לא נעימות (למשל, ילד שמשתמש בחרדות שלו כדי להימנע מהכנת שיעורי הבית בעצמו או אדם בוגר שעקב הדיכאון שלו נשאר בתפקיד זוטר שלא דורש ממנו לקחת על עצמו אחריות מקצועית). עם זאת, רווח משני עשוי להתגלם גם בטובות הנאה לא קונקרטיות כקבלת תשומת לב, התמקמות בעמדת החולה המקנה יחס מועדף וכן הלאה.
פחד משינוי: מטופלים פונים אל טיפול נפשי מתוך רצון בשינוי פנימי אשר יביא להקלה בסימפטומים ו/או יאפשר להם לקדם תחומים בהם הם חשים תקועים ובלתי מסופקים. לצד זאת, שינוי נפשי הוא חוויה מאיימת הכרוכה בוויתור על הגנות נפשיות ובהתאם- מטופלים עשויים להשתמש במנגנון של בריחה לבריאות כדי להימנע מה"סיכונים" הכרוכים בהשגת שינוי נפשי. כך, למשל, מטופל עשוי להשתמש במנגנון של בריחה למחלה כאשר הוא קולט (במודע או לא במודע) שביסוס עמדה אסרטיבית וויתור על נטייתו לרצות אחרים תביא ליותר חיכוכים עם אנשים שחשובים לו, או שוויתור על הביישנות והחרדה החברתית תאפשר לו להיכנס לקשר זוגי לראשונה בחייו ובכך תחשוף אותו גם לסכנות של נטישה על ידי אדם אהוב.
חשוב להדגיש כי בריחה למחלה אינה מניפולציה או העמדת פנים. למעשה, בריחה למחלה היא מנגנון הגנה בלתי מודע אשר מכוון להגנה על המטופל מפני אתגרים, התמודדויות ורגשות מכאיבים.
בהתאם, גם כאשר בריחה למחלה מלווה ברווחים ראשוניים או משניים בולטים, החוויה המרכזית של המטופל לא תהיה, בדרך כלל, של הנאה מרווחים אלו אלא של כאב וסבל אמתיים הקשורים בסימפטומים. כמו כן, חשוב לשים לב שלא תמיד קל להבחין בין החמרה ממשית בסימפטומים לבין בריחה למחלה. עם זאת, סימנים אשר יכולים להעיד על כך שמדובר במנגנון של בריחה למחלה הם הופעת/החמרת סימפטומים פתאומית וקיצונית, הופעת ההחמרה לאחר ששינוי נפשי מתחיל להתבסס/לאחר שהמטופל נתקל ב"מחירי" השינוי וכאשר ההחמרה פוגעת בתהליך הטיפולי (למשל, כאשר המטופל רוצה לעזוב את הטיפול או שההחמרה מסיטה אותו מההתבוננות הפנימית). כאשר המטפל חושד בפעולתו של מנגנון הבריחה למחלה עליו לבדוק בזהירות האם אכן מדובר במצב זה, ולהעלות את האפשרות למודעותו של המטופל בעדינות רבה, ומתוך אמפתיה רבה הן למצוקה שנגרמת למטופל עקב הסימפטומים והן לפחד והכאב הכרוכים בהתמודדות הרגשית במקרה של וויתור על מנגנון הבריחה למחלה.
מעניין לציין כי מנגנון דומה למנגנון של בריחה למחלה הוא המנגנון של בריחה לבריאות - מנגנון בו הסימפטומים של המטופל נעלמים במהירות ובאופן מפתיע, כתוצאה מצורך לא מודע של המטופל להפסיק את ההתבוננות הטיפולית בגורמים הלא מודעים אשר הביאו לסימפטומים מלכתחילה.
