העברת אידיאליזציה היא מונח שטבע היינץ קוהוט, אשר מתייחס להעברה בטיפול המבוססת על צורך התפתחותי אשר לא נענה בילדות - חוויה של זולת עצמי המספק מודל של עוצמה וכוח. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על צרכים נרקיסיסטיים בילדות וכשלים בגיבוש העצמי, ועל העברת אידיאליזציה בטיפול.
החל מימיו של פרויד, העברה נחשבה לאלמנט מרכזי בתהליך הטיפולי. לאורך השנים, אסכולות פסיכואנליטיות ופסיכו דינמיות שונות ראו בה אמצעי יעיל להתבוננות בעולמו הפנימי של המטופל ובפרט ביחסי האובייקט שלו. היינץ קוהוט, אשר ייסד את זרם פסיכולוגיית העצמי, הניח גם הוא כי ההעברה מלמדת אותנו רבות על המטופל. הוא סבר כי דפוס ההעברה של המטופל משקף צרכים התפתחותיים אשר לא סופקו בילדות, אשר המטופל מפנה אל המטפל. הוא זיהה 3 דפוסי העברה מרכזיים אשר משקפים בעיניו כמה צרכים התפתחותיים בסיסיים: העברת מראה, העברת תאומות והעברת אידיאליזציה (או האדרה).
צרכים נרקיסיסטיים בילדות וכשלים בגיבוש העצמי
קוהוט הציג תפיסה נבדלת מפרויד על נרקיסיזם, ועל תפקידו המהותי בהתפתחות בריאה של העצמי. כחלק מרכזי מכך, סבר כי בשנות החיים הראשונות, האדם זקוק לחוויות שונות עם דמויות משמעותיות, למימוש צרכים נרקיסיסטיים המסייעים לבניית העצמי. בתהליך זה, האחר משמש עבור הילד כזולת עצמי ואינו נחווה מצדו כאדם נפרד אלא כהרחבה או חלק ממנו, בדומה ליחס של אדם לאחד מאיברי גופו.
קוהוט הצביע במהלך שנות עבודתו על 3 סוגים מרכזיים של חוויות זולת עצמי: שיקוף – חוויה בה האחר משקף את הקיום והחוויות של האדם, ובתוך כך מספק לו חוויה כנראה ובעל ערך; תאומות – בה האחר מהווה זולת עצמי המספק חוויה של דמיון מהותי לאדם; ואידיאליזציה (או האדרה) – בה האחר נתפס ככל-יכול, בעל עוצמה ושלווה, אליו הילד שואף להידמות ועמו הוא שואף להתמזג. לרוב מדובר באחד ההורים.
כאשר תהליך זה תקין, דמות זו אמורה לספק לילד חוויה של הגנה, בטחון ושלווה הנובעים מעוצמתה, חוכמתה וכל יכולתה. בהדרגה, הילד מפנים תכונות אלה של ההורה המואדר ומפתח בתוך כך מנגנון של הרגעה עצמית וויסות רגשי, ותחושת ערך עצמי. בנוסף, הוא מפנים את הערכים והאידיאלים שדמות זו מייצגת. ולומד לפתח מטרות מציאותיות המותאמות לכישוריו. קוהוט סבור כי זולת עצמי נידון באופן בלתי נמנע לתסכל מדי פעם את הילד בבקשותיו, אך אם הדבר נעשה במידה ובאופן מיטבי, זהו תסכול אופטימלי, המסייע לו בהתפתחות. אם כלל הצרכים הנרקיסיסטיים מסופקים, נוצר מבנה עצמי בריא, שהינו יציב, לכיד, בעל חיוניות, תחושת מסוגלות וערך, אשר אינו מתערער מאכזבות ומסוגל לשמוח בהצלחות.
לעומת זאת, היעדר סיפוק של צורך ההאדרה יכול להוביל לקושי בהרגעה עצמית וויסות עצמי, או הצבת מטרות לא מותאמות למציאות, היכולים בתורם להוביל לתחושת חוסר כיוון, משמעות ועוד. באם כלל צרכי זולת עצמי אינם מסופקים, עלול להיווצר שיבוש בתהליך התגבשות העצמי, וכתוצאה מכך עלול להתפתח מבנה עצמי חלש, מפוצל, לא קוהרנטי. פגיעה זו יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים ואף להתבטא בפתולוגיות נרקיסיסטיות שונות. בנוסף, אדם אשר לא זכה לסיפוק צרכיו, לרוב יחפש אחר מימושם בקשרים בהמשך חייו, כמו גם בטיפול. קוהוט סבר כי האדם תלוי כל ימי חייו ביחסים עם זולת עצמי לצורכי הזנת העצמי שלו, אך במידה ולא התרחשה פגיעה משמעותי בילדות, הוא ישען באופן פחות קריטי לשם כך על אחרים.
העברות זולת עצמי בטיפול: העברת אידיאליזציה
לפי תפיסתו של קוהוט, כאשר יש פגיעה בעצמי, הצרכים אשר לא סופקו בילדות המוקדמת מתעוררים מחדש בטיפול כהעברות. הוא כינה אותן העברות זולת עצמי, זיהה 3 כאלה התואמות לצרכים הראשונים המרכזיים, וראה בעבודה עמן את מוקד הטיפול והפתח לריפוי נפשי. לדידו, בהעברות אלה המטופל מבקש באופן לא מודע להשלים את התהליך שנפגע, ומציב את המטפל כזולת עצמי עבורו.
בהעברת אידיאליזציה, הצורך ההתפתחותי בדיוקן הורי מואדר מתעורר מחדש אל מול המטפל כהעברה. המטופל רואה במטפל דמות נערצת, כל יכולה, עוצמתית ורגועה. דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי, למשל, בכך שהמטופל יראה במטפל מושיע כל יכול ויצפה ממנו לפתור את כל בעיותיו, או בכך שיחוש מוגן ובטוח בכדי לשתף מחוויותיו ורגשותיו אל מול כוחו ויכולתו של המטפל.
קוהוט התנגד לתפיסה אשר הייתה מקובלת בזמנו, לפיה יש לפרש העברה עם תכני אידיאליזציה המופיעה בטיפול כביטוי הגנתי. הוא הציע כי כאשר מתפתחת העברת אידיאליזציה יש לבחון היטב האם מדובר בביטוי הגנתי המסווה תוקפנות, או בצורך התפתחותי. במידה והמטפל מזהה כי מדובר בביטוי לצורך התפתחותי, עליו להיענות לצורך של המטפל ולאפשר את ההעברה כדי לאפשר למטופל צמיחה נפשית נאותה, הפנמה של הפונקציות השונות של חווית זולת עצמי זו, ובהדרגה גיבוש של מבנה עצמי מוצק ולכיד יותר.
מקורות
מיטשל. א. ובלאנק מ.ב. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים.
.Kohut, H. (1971). The Analysis of the Self: A Systematic Approach to the Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personality Disorders. International Universities Press
Kohut, H. (1977). The Restoration of the Self. International Universities Press
Kohut, H., & Wolf, E. S. (1978). The disorders of the self and their treatment: An outline. The International Journal of Psychoanalysis, 59(4), 413–425
Liberman, M. David. Ogrodniczuk, John S. (Ed), (2013). Kohut's self psychology approach to treating pathological narcissism. Understanding and treating pathological narcissism (pp. 253-268) American Psychological Association
