אימפולסיביות היא נטייה לפעול בצורה נמהרת ללא מחשבה מספקת על התוצאות האפשריות. בעמוד הבא תוכלו לקרוא על הגורמים לאימפולסיביות, יתרונותיה וחסרונותיה, תפקודה כסמפטום ועל האפשרויות הטיפוליות.
אימפולסיביות היא נטייה התנהגותית לפעול בצורה נמהרת, מתוך דחף או גחמה, וללא מחשבה מספקת על תוצאות אפשריות. זוהי נטייה טבעית אשר מופיעה בדרכים שונות – מספונטניות יומיומית ועד להתנהגויות פזיזות שעלולות לגרום לנזק, כאשר בקצה הרצף היא מהווה סימפטום מרכזי במגוון פסיכופתולוגיות. ערך זה סוקר את מאפייניה, הגורמים המשפיעים עליה ודרכי הטיפול בה.
יתרונות וחסרונות של אימפולסיביות
רבים מאיתנו נוהגים בצורה אימפולסיבית מדי פעם, והתנהגות זו יכולה להיות לעתים מועילה, אך לעתים מזיקה. מצד אחד, היכולת לפעול במהירות ובספונטניות עשויה, למשל, לאפשר לנו לנצל הזדמנות עסקית במהירות. מצד שני, פעולה פזיזה יכולה להוביל להשלכות לא רצויות.
בעוד שאימפולסיביות מתונה היא תכונה נפוצה ולעיתים אף חיובית, אימפולסיביות המתרחשת בתדירות גבוהה או בעוצמות חזקות, מייצרת קשיים בתחומי חיים שונים, ועלולה להיות קשורה לפסיכופתולוגיות שונות. כך למשל, התפרצויות זעם עלולות לחבל במערכות יחסים ובתפקוד במסגרות כגון בית הספר או מקום העבודה, בזבוז כספים עלול לגרום לחובות, ואכילה מופרזת עלולה לפגוע בבריאות שלנו. במצבים כאלה ונוספים, אימפולסיביות יכולה לגרום סבל לנו ולסובבינו, ולייצר השלכות עתידיות שליליות.
מהם הגורמים לאימפולסיביות?
מחקרים מצביעים על גורמים שונים אשר יכולים להגביר את הסיכון לנטייה לאימפולסיביות:
גורמים ביולוגיים: אימפולסיביות קשורה לפעילות באזורים מסוימים במוח, בעיקר במוח הקדמי האחראי על שליטה עצמית, קבלת החלטות ותכנון. בנוסף, חוסר איזון של מוליכים עצביים, כמו סרוטונין ודופמין, משפיע על היכולת לשלוט בדחפים. כמו כן, ישנם רכיבים תורשתיים המשפיעים על תפקוד מערכות כימיות ומבנים מוחיים הקשורים להתנהגות אימפולסיבית.
גורמים פסיכולוגיים: הסביבה המשפחתית ממלאת תפקיד משמעותי בהתפתחות האימפולסיביות. חוויות שליליות בילדות, כגון הזנחה, הורות נוקשה או בלתי עקבית, או טראומה, עלולות לפגוע בהתפתחות היכולת לווסת רגשות ולשלוט בדחפים. בנוסף, הורים בעלי נטייה לאימפולסיביות עלולים להתקשות לשמש מודל יעיל להתנהלות רגשית מאורגנת. לעומת זאת, סביבה משפחתית תומכת, המציעה קשר רגשי יציב ודוגמה חיובית, יכולה לסייע בפיתוח שליטה עצמית וויסות.
גורמים סוציולוגיים: מעמד סוציו-אקונומי נמוך, סביבת מגורים עם רמות פשיעה גבוהות או היעדר תמיכה קהילתית עלולים לחזק נטיות אימפולסיביות קיימות, במיוחד בקרב ילדים ונוער. סביבות אלה יכולות להתאפיין בלחץ מתמשך, חוסר יציבות והיעדר מנגנוני שליטה חברתית, מה שמוביל לחשיפה מוגברת להתנהגויות אימפולסיביות והיעדר גורמים מווסתים.
לפי תפיסת המחקר כיום, אימפולסיביות נובעת לרוב משילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים, והשפעותיהם ההדדיות. לדוגמה, ילד עם נטייה ביולוגית לאימפולסיביות עלול לפתח דפוסים אימפולסיביים יותר אם גדל בסביבה שאינה תומכת, אך בסביבה תומכת ומעשירה, סביר שיפתח יכולות טובות יותר לוויסות ושליטה עצמית.
אימפולסיביות כסימפטום
לעיתים, רמות גבוהות של אימפולסיביות עלולות לשקף בעיה רחבה יותר, והיא מהווה סימפטום מרכזי במגוון הפרעות נפשיות. צורת ההתבטאות שלה משתנה בין ההפרעות השונות, לדוגמא:
• הפרעת קשב וריכוז (והיפראקטיביות) (ADHD): בהפרעות קשב וריכוז המאופיינות בהיפראקטיביות ואימפולסיביות, נוכל לראות קושי לעכב תגובות, התפרצויות, תנועתיות מוגזמת וקושי לשבת בשקט.
• הפרעת אישיות גבולית: ההפרעה מאופיינת באימפולסיביות וחוסר יציבות ביחסים בין אישיים, בערך העצמי ובמצבי הרוח. האימפולסיביות יכולה להתבטא בהתנהגויות בעלות פוטנציאל שלילי או הרסני כמו בזבוז כספים, התנהגות מינית, שימוש בסמים, נהיגה לא אחראית, התקפי אכילה, ובנוסף פגיעה עצמית.
• הפרעות התמכרות ושימוש בחומרים: בהפרעות אלה, האימפולסיביות מתבטאת בצריכת חומרים בלתי מבוקרת ועל מנת לספק דחף.
• הפרעות שליטה בדחף: קבוצת הפרעות נפשיות המאופיינת בחוסר יכולת להתנגד לפיתוי או לדחף. ההבדל בין ההפרעות טמון בתחום בו האימפולסיביות באה לידי ביטוי, כגניבה, הדלקת אש, תלישת שיער ועוד.
• הפרעה דו-קוטבית: באפיזודות מאניות של ההפרעה נוכל לראות התנהגות אימפולסיבית המתבטאת בהתנהגויות נועזות ולעיתים מסוכנות כמו בזבוז כספים, סיכון עצמי, או יוזמות גרנדיוזיות פתאומיות ללא תכנון.
• הפרעת אכילה כפייתית: בהפרעה זו, האימפולסיביות באה לידי ביטוי באכילה בלתי נשלטת בכמויות גדולות, ללא קשר לרעב פיזי.
טיפול באימפולסיביות
הטיפול באימפולסיביות מותאם לאופי ההתנהגות האימפולסיבית ולמאפייני המטופל. על כן, במידה וההתנהגות מופיעה כחלק מהתמודדות נפשית מסוימת ורחבה יותר, יש לטפל בה על פי הגישה הטיפולית המומלצת והמותאמת אליה. במידה והיא מופיעה כקושי נקודתי, ישנן כמה גישות מרכזיות להתמודדות עם אימפולסיביות:
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): מטרתו לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות המקדימים את ההתנהגות האימפולסיבית. במסגרת הטיפול, המטופלים לומדים כישורי פתרון בעיות, מיומנויות חברתיות, ושיטות לוויסות רגשי, תוך תרגול מעשי בסיטואציות מהחיים.
טיפול בוויסות רגשי: מכיוון שהאימפולסיביות מושפעת לעיתים קרובות מהצפה רגשית, יש חשיבות לטיפולים הממוקדים בלמידת טכניקות לוויסות רגשי. לדוגמה, טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT), המתמקד בזיהוי רגשות עוצמתיים, ניתוח תגובות רגשיות, ושיפור היכולת לווסת את התחושות הללו בצורה מאורגנת ומבוססת.
טיפול תרופתי: במקרים מסוימים, במיוחד כאשר האימפולסיביות מלווה בהפרעות נוספות, ניתן לשלב תרופות כגון אנטי-פסיכוטיות, נוגדי דיכאון או תרופות ממריצות. תרופות אלו מסייעות בוויסות הדחפים ומשפרות את התפקוד היומיומי בהתאם למצב המטופל.
מקורות:
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press
Neto, R. D. C. A., & True, M. (2011). The development and treatment of impulsivity. Psico, 42(1), 184-193
Singh, M. R., & Shukla, S. (2024). Impulsivity: A Meta-Analysis. Library Progress International, 44(3), 25400-25406
Winstanley, C. (2020). Impulsivity. In: Zeigler-Hill, V., Shackelford, T.K. (eds) Encyclopedia of Personality and Individual Differences. Springer, Cham
