אינטרוברסיה היא מונח שנטבע על ידי האנליטיקאי קארל יונג בהתייחס לתהליך בו הליבידו מתנתק מההשקעה באובייקטים החיצוניים לטובת נסיגה אל תוך העולם הפנימי. פרויד קיבל את רעיונותיו של יונג בנוגע לתהליכי אינטרוברסיה אך השתמש במונח אינטרוברסיה באופן צר יותר. הוא הציע כי אינטרוברסיה מתייחסת למצב בו הליבידו אכן נסוג מההשקעה באובייקטים החיצוניים, אך תיאר כי בתהליך של אינטרוברסיה הנסיגה היא לטובת השקעה בייצוגים נפשיים דמיוניים ובפנטזיות.
פרויד טען כי אינטרוברסיה היא תוצר של תסכול מתמשך אשר הפרט חווה ביחסי האובייקט המוקדמים, והציע כי אינטרוברסיה, המבוססת על נסיגה לפנטזיה, מאפשרת לפרט לממש את משאלותיו וצרכיו באופן פנטזמטי לאחר שנואש מהאפשרות שהאובייקטים שלו יענו לצרכיו.
גם תיאורטיקנים מאוחרים יותר אימצו את תפיסתו של פרויד לפיה אינטרוברסיה מהווה תחליף הגנתי ליחסי אובייקט. פיירברן, למשל, הציע כי מקור האישיות הסכיזואידית הוא במנגנון אינטרוברסיה בו התינוק או הילד נסוגים יותר ויותר לתוך עולמם הפנימי מתוך אכזבה מהיחסים עם האובייקטים הממשיים. עוצמת הנסיגה האינטרוברטית תלויה במידת הפגיעה והאכזבה בקשר עם האובייקט, כאשר דוגמה קיצונית של אינטרוברסיה תהיה פסיכוזה, בה האדם מוותר לגמרי על קשר עם האובייקטים הממשיים ומחליף אותם בקשר עם אובייקטים פסיכוטיים מדומיינים.
