שלב המראה הוא מונח שנטבע על ידי התיאורטיקן והאנליטיקאי ז'אק לאקאן. שלב המראה הוא שלב התפתחותי המתרחש בגילאי חצי שנה עד שנה וחצי ובמהלכו הילד מזדהה עם דימוי של עצמו כאדם שלם ובאופן קונקרטי- הילד מזדהה עם דמותו כפי שהיא מופיעה במראה. כאשר ניסח את הרעיון של שלב המראה, לאקאן הניח כי בחודשי חייו הראשונים הילד חווה חוסר אונים והיעדר קואורדינציה מוטורית, ותופס את עצמו באופן פרגמנטרי ולא כעצמי שלם ואחדותי. לאקאן הניח שתפיסה אחדותית ושלמה יותר של העצמי מתהווה במהלך שלב המראה: במהלך שלב המראה הפעוט מתחיל לבסס אחיזה בדימוי שלם של עצמו המתבטא באופן קונקרטי בדמותו שבמראה. המפגש עם הדימוי האחדותי של עצמו עומד בפער לחווית חוסר הקואורדינציה והפרגמנטציה, ועל כן במהלך שלב המראה הילד מצוי במעין יריבות עם הדימוי השלם של עצמו. המאבק מלווה בחשש מפני הדימוי השלם של העצמי איתו הפעוט מתמודד בסופו של דבר דרך הזדהות עם הדימוי השלם של עצמו. הזדהות זו, אשר מושגת במהלך שלב המראה, מאפשרת לפעוט להתחיל לתפוס את עצמו כשלם אחדותי. במובן זה, לאקאן ראה את שלב המראה כשלב קריטי בהתהוות העצמי, אשר מאפשר לפעוט לתפוס את עצמו בסופו של דבר כסובייקט שלם.
על אף שמדובר בהישג התפתחותי תוך נפשי, התמודדות טובה עם שלב המראה מחייבת את נוכחותו של אחר משמעותי אשר מסייע לילד להזדהות עם דימויו העצמי האחדותי. באופן קונקרטי, כאשר הפעוט מביט במראה במהלך שלב המראה הוא נזקק להתייחסות של ההורה אשר תאשר כי הדמות במראה היא אכן הוא. כך, כאשר ההורה מתייחס אל הדמות שבמראה כאל הילד ("מי זה במראה? יניב? איזה ילד חמוד יניב...") הוא מסייע לו בתהליך ההזדהות עם עצמו כשלם אחדותי.
