ניטרליות היא אחד העקרונות המגדירים את העמדה הפסיכואנליטית שעל המטפל לאמץ, על פי הגישה הפסיכואנליטית הקלאסית. על פי הגישה הקלאסית עמדת האנליטיקאי צריכה להיות מבוססת על שלושה עקרונות מרכזיים: אנונימיות, ניטרליות והינזרות.
אנונימיות משמעה שעל המטפל להימנע מחשיפת מידע על עצמו, כדי לאפשר למטופל להשליך עליו את עולמו הפנימי ויחסי האובייקט שלו מבלי שההשלכות יופרעו על ידי אישיותו האמיתית של המטפל.
הינזרות משמעה שהמטפל נמנע מסיפוק צרכיו הדחפיים של המטופל, כדי למנוע מצב בו חקירת הדחפים ופיתוח יכולת התמודדות איתם נחסמת על ידי סיפוקם.
על פי לפלאנש ופונטאליס, ניטרליות משמעה שעל המטפל להאזין למטופל מבלי שיהיה מושפע על ידי ערכיו ותפיסותיו האישיים, להימנע ממתן עצות, להתעלם מרגשות ההעברה ולהימנע מהעדפת תכנים ונושאים מסוימים על פני אחרים. הרעיון העומד מאחורי עמדה זו של ניטרליות היא לאפשר למטופל לדבר באופן חופשי, ללא חשש מביקורת או הטיה הנובעות מטעמיו האישיים של המטפל. כמו כן, עמדה של ניטרליות אמורה לאפשר למטפל להחזיק בעמדה של קשב צף או reverie -כלומר להקשיב למטופל באופן פתוח שמאפשר קליטה חיה ורעננה של התכנים הלא מודעים הנחשפים דרך האסוציאציות החופשיות. זאת, לעומת מצב בו המטפל מחזיק באג'נדה ספציפית ו/או קשוב במיוחד לתכנים מסוימים, וכך מחמיץ את ביטוי הלא מודע של המטופל.
על אף שהעיקרון של ניטרליות נחשב לעיקרון מפתח בפרקטיקה הפסיכואנליטית, יש היוצאים נגדו מסיבות שונות.
קלנר (2009) טוענת כי המונח ניטרליות מקורו בטעות תרגום אשר התגלגלה מדור לדור. לטענתה, פרויד עצמו לא השתמש במונח ניטרליות אלא במונח שוויון נפש, וסטרצ'י הוא שתרגם אותו למונח ניטרליות. היא מציעה כי נכון היה יותר להשתמש במונח "קור רוח" אשר נאמן לכוונתו המקורית של פרויד לכך שעל המטפל לנהוג באיפוק וריסון למרות הרגשות העוצמתיים שיכולים להתעורר בו בתהליך הטיפולי.
ביקורת נוספת שהועלתה כלפי הרעיון של ניטרליות היא שעקרון זה אינו ניתן ליישום. הפסיכואנליזה המודרנית מדגישה את העובדה שהמטפל נוכח כסובייקט במפגש הטיפולי בין אם ירצה בכך וגם אם לא, ומביא איתו את אישיותו הייחודית בכל מקרה: כל מטפל הוא בעל ערכים, אג'נדות, תפיסות והעדפות ואלו מחלחלים את המפגש הטיפולי באופנים גלויים וסמויים. בהתאם, הפסיכואנליזה העכשווית מתנגדת לעמדה של ניטרליות המכחישה את חלחול הסובייקטיביות הבלתי נמנע של המטפל, ומתמקדת דווקא בחקר המפגש הייחודי בין סובייקטיביות המטפל לזו של המטופל. זאת, מבלי לפגוע במקומו הייחודי של המטופל ובהכרה בכך שהעובדה שמדובר במפגש בין סובייקטים אינה מבטלת את השוני במקום ובתפקיד של כל אחד מהצדדים בטיפול.
ביבליוגרפיה
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
קלנר, נ. דבשת הגמל. בן שמן, מודן, 2009.
