פילובטיות היא מונח שטבע האנליטיקאי מייקל באלינט בהתייחס לאחת מצורות היחסים הנוצרות במצבי השבר הבסיסי. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על פילובטיות, השבר הבסיסי ואוקנופיליה.
במשך מספר עשורים עמד הקונפליקט האדיפלי בלב התיאוריה הפסיכואנליטית ההתפתחותית. עם זאת, ממשיכיו של פרויד זיהו כי המונחים והמושגים הקשורים בקונפליקט האדיפלי אינם מתאימים לתיאור החוויה הנפשית של חלק מהמטופלים. הכרה זו הביאה לפיתוח רעיונות ומושגים הנוגעים לחוויות הנפשיות הקשורות באזורים מוקדמים ופרימיטיביים יותר של הנפש.
אחד התיאורטיקנים אשר פיתחו את ההבנה של אזורים נפשיים מוקדמים אלו היה מייקל באלינט, אשר הציע כי בנפש קיימים שלושה אזורים: אזור היצירה בו אין כל חוויה של אובייקט חיצוני, אזור השבר הבסיסי בו קיימת חוויה של קשר עם אובייקט יחיד ואזור הקונפליקט האדיפלי בו מתקיים קשר עם שני אובייקטים.
באלינט ראה את אזור השבר הבסיסי כאזור התפתחותי רגיש ביותר והציע כי פגיעה או חסך באזור זה מביאים לקשיים משמעותיים ביכולת להימצא במערכות יחסים ולפגיעה אישיותית, אותם הוא שייך לאזור שכינה השבר הבסיסי. באלינט הציע כי שניים מהביטויים הבולטים לשבר בסיסי מסוג זה הם פילובטיות ואקנופיליות.
אקנופיליות היא נטייה להיצמדות יתר לאובייקטים המאפיינת אנשים אשר מצליחים לחוות תחושות רגיעה וביטחון רק כאשר הם מצויים בצמוד לאובייקטים שלהם. לעומת זאת, פילובטיות היא תגובה הפוכה אשר מאופיינת באחיזת יתר בפונקציות האני: כלומר בוויתור על הישענות על האובייקטים ופנייה אל העצמי כמקור בלעדי לנחמה וביטחון. כך, באלינט תיאר כי בעולם הפילובטי נשמרת האחיזה המקורית הראשונית במרחבים נטולי האובייקטים והם נחווים כבטוחים וידידותיים, בעוד האובייקטים נחווים כמסוכנים ובוגדניים.
מקורות
באלינט, מ. השבר הבסיסי. 2006 (1968). בעריכת פרופ' עמנואל ברמן ואילנה שמיר. סדרת פסיכואנליזה, הוצאת עם עובד.
