התקפי זעם אצל ילדים מתארים תופעה של התפרצויות כעס בלתי נשלטות, המופיעות בילדות המוקדמת. התקפי זעם אצל ילדים אינם תופעה נעימה, ובמקרים רבים הורים עשויים לחוש חסרי אונים ונסערים לא פחות מילדיהם. יחד עם זאת, מדובר בתופעה התפתחותית נורמטיבית למדי. כיצד "לעבור בשלום" את ההתקפים?
התקפי זעם אצל ילדים – מדוע מופיעות ההתפרצויות?
התקפי זעם אצל ילדים נפוצים במיוחד בגילאי 2-4, ומתבטאים בתגובה רגשית וגופנית עוצמתית וסוערת, הכוללת למשל פרצי בכי, בעיטות והשתטחות על הרצפה. למרות עצמת התגובה, חשוב להבין כי מדובר בתופעה התפתחותית תקינה. בסביבות גיל שנתיים, ילדים מפתחים יותר ויותר תחושת בטחון ועצמאות. במסגרת זאת הם מתחילים לבטא את רצונותיהם באופן יותר מפורש ונחרץ. הצהרות כגון "לא רוצה!" או "אני לבד!" הופכות נפוצות, וההורים מוצאים עצמם בתהליך מתמיד של תנועה בין הענות לבקשות הילד, לבין סירוב והצבת גבול. התקפי זעם אצל ילדים הנה תגובה נפוצה, שכן ילדים בשנים אלו מתקשים לקבל ולהבין את הסירוב לדרישותיהם. התסכול מלווה ברגשות עוצמתיים, ואלו קשים להכלה ומובילים לסחרור של זעם בלתי נשלט. התקפי זעם אצל ילדים לא נעימים להורה ולילד כאחד, אך מדובר בחלק נורמטיבי בהתפתחות, במסגרת תהליך יצירת הזהות האישית של הפעוט.
התקפי זעם אצל ילדים - כיצד עוזרים לילדים?
התקפי זעם אצל ילדים מהווים אתגר בבתים רבים. התקפי זעם אצל ילדים מעוררים בילדים חוסר אונים ובהלה, והם זקוקים לנוכחותו של הורה אשר ישרה בטחון ובראש ובראשונה יאפשר להם להרגיש שאינם לבדם בסערה הנפשית. נוכחות ההורה יכולה להתבטא במגע מרגיע כמו ליטוף או בהחזקה, וכמו כן במילים. נוכחות שכזו מסייעת לילד לפתח יותר ויותר מודעות לתחושות שמציפות אותו, ולפתח בהמשך יכולת להרגעה עצמית. היות והתקפי זעם פורצים לרוב סביב סירוב לבקשה של הילד, מומלץ לנהוג בגמישות ולשקול מתי "שווה להילחם" עם הילד, ומתי גם אפשר לוותר. פתרון אחיד של כניעה לבקשות הילד לא מומלץ, שכן התקפי זעם אצל ילדים עשויים להפוך לכלי להשגת מטרות. מעבר לכך ילדים זקוקים לביטחון שההורה מעניק מעצם יכולתו לשים גבולות, לשרטט מה מותר ומה לא. בהתאם, גם סירוב נוקשה לבקשות הילד עלול להקשות עליו, שכן ביטויי כעס ועקשנות הנם חלק משמעותי מההתפתחות וחשוב כי הילד ילמד כי השימוש בהם, כשנעשה במידה, יכול להיות לגיטימי.
התקפי זעם אצל ילדים – אפשרויות לעזרה מקצועית
התקפי זעם אצל ילדים מטופלים במקרים רבים בסביבה הביתית, במסגרת אינטראקציה של ההורים עם ילדיהם. כאשר התקפי זעם אצל ילדים הופכים לתופעה תדירה וממושכת, גם בגילאים מאוחרים יותר, או כאשר ההורים זקוקים לעזרה נוספת, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. ניתן לפנות אל הדרכת הורים אשר מקנה להורים כלים והבנה מעמיקה יותר של עולמו של הילד. כמו כן, ישנה אפשרות של טיפול בילדים במהלכו המטפל עובד ישירות עם הילד, או אפשרות של טיפול דיאדי במסגרתו המטפל צופה באינטראקציה של ההורים עם ילדם ומדריך אותם בזמן אמת. ישנם מקרים בהם מומלץ על אבחון פסיכולוגי אשר יסייע למקד את הגורמים שמאחורי התקפי זעם אצל ילדים אשר עשויים לנבוע למשל מסוגים של הפרעות קשב וריכוז או דיכאון כלשהו. במקרים מסוימים תיתכן הפניה למסגרת של ייעוץ פסיכיאטרי בכדי לשקול מתן תרופות פסיכיאטריות.
