בשפה היומיומית, המונח רגרסיה מתייחס לנסיגה רגשית או התנהגותית מתפקודים או יכולת אשר כבר נרכשו. במרבית המקרים, הקונוטציה של המילה תהיה שלילית ובהתייחס להידרדרות במצבו של האדם המצוי במהלכה של רגרסיה. גם בשדה הפסיכולוגי השימוש במונח רגרסיה נעשה פעמים רבות בהקשרים שליליים, תוך התייחסות למחלות נפשיות ומצבים רגשיים פתולוגיים המביאים לנסיגה של האדם (ילד או בוגר) לרמת תפקוד נמוכה יותר. לדוגמה, מצבי סכיזופרניה מלווים לא פעם ברגרסיה להתנהגויות ילדותיות וחסרות עכבות.
על אף הקונוטציות השליליות שנקשרו במונח רגרסיה, עם השנים נטבע גם המונח רגרסיה בשירות האגו בהתייחס למצבים בהם חלה נסיגה זמנית מהתפקוד הבשל והבוגר אך בניגוד למצבי רגרסיה שליליים- מצבי רגרסיה הנכללים תחת הכותרת של רגרסיה בשירות האגו משרתים את האדם באופן פונקציונלי. דוגמאות קלאסיות למצבי רגרסיה בשירות האגו המתרחשים בחיי היום יום הם ה"התיילדות" המאפיינת חלק מהזוגות בשלבי ההתאהבות, ה"התפנקות" שאנו מרשים לעצמנו בעת מחלה או קושי או הליכה לישון בשעה מוקדמת במיוחד לאחר יום קשה. בכל אחד ממקרים אלו יש נסיגה מהתפקוד הבוגר, הבשל והמסתגל אך נסיגה זו היא זמנית ומסייעת בהתמודדות, ולא מעכבת אותה או פוגעת בה באופן משמעותי וקבוע.
היבט נוסף וייחודי של רגרסיה בשירות האגו נוגע לרגרסיה המתרחשת במסגרת הקשר הטיפולי הנוצר בטיפול הפסיכולוגי, ובפרט במסגרת של טיפול פסיכודינמי או פסיכואנליזה. כותבים וקלינאים שונים, וביניהם מייקל באלינט ודונלד וויניקוט, הציעו כי כאשר המטופל חווה פגיעה מוקדמת ביחסיו עם הדמויות המשמעותיות בחייו (בדרך כלל ההורים), שיקום האזורים הנפשיים שנפגעו מצריך רגרסיה אל אזורים אלו. כאשר מטופלים מאפשרים לעצמם רגרסיה מסוג זה, המתבטאת בין היתר בתלות עמוקה במטפל ובחזרה למצב מנטלי ראשוני, הרי שמדובר במצב של רגרסיה בשירות האגו- רגרסיה אשר מכוונת לשיקום פונקציות ומבנים נפשיים שלא התפתחו כשורה עקב יחסי האובייקט הלקויים.
רגרסיה בשירות האגו שונה מאוד ממצבי רגרסיה אשר כונו מצבי רגרסיה ממאירה והתייחסו למצבים בהם נסיגתו של המטופל להתנהגות בלתי בשלה כוונה באופן לא מודע להשגת סיפוק דחפי, השגת רווחים משניים (למשל, התחלות או קבלת יחס מועדף) או מטרות בלתי מקדמות אחרות. ההבחנה בין מצבי רגרסיה ממאירה לבין מצבי רגרסיה בשירות האגו אינה חד משמעית, אלא נשענת במידה רבה על התרשמותו הקלינית של המטפל ועל חווית ההעברה הנגדית שלו. כך, למשל, בקשה של המטופל לכך שהמטפל יאחז בידו עשויה לבטא רגרסיה ממאירה המכוונת להקטנת עצמו והסרת אחריות מהתנהגותו, בעוד שבקשה זהה של מטופל אחר עשויה להיות ביטוי של רגרסיה בשירות האגו המכוונת ליצירת סיטואציה של תלות מוחלטת וחיזוק האמון באובייקט מיטיב המיוצג על ידי המטפל, במטרה לשקם את חווית האמון הבסיסי באנשים אחרים.
