רוורי, או Reverie, מתייחס למצב בו על המטפל לשהות, על פי ביון, כדי לקלוט את חווית המטופל באופן האמיתי ביותר. בעמוד הנוכחי, תוסבר משמעות המושג ומקומו בחשיבה הקלינית.
Reverie הוא מונח אשר אומץ על ידי התיאורטיקן והקלינאי וילפרד ביון, המתייחס ליכולת לשהות במצב פתוח לקליטת החוויה הרגשית. ביון הציע כי Reverie הוא המצב הנפשי בו האם אמורה להיות בעת הטיפול בתינוק הצעיר: מצב בו נפשה פתוחה לקלוט את מצבו הנפשי ואת השלכותיו של התינוק ולהעניק להם משמעות. התינוק, אשר בשלב מוקדם של חייו חווה חלק מתחושותיו וחוויותיו הנפשיות כבלתי נסבלות, מסלק חוויות אלו אל תוך נפשה של האם דרך הזדהות השלכתית. כאשר האם מצויה במצב של Reverie, היא מסוגלת לתהליך של הכלה: היא מסוגלת לקלוט את השלכותיו וחוויותיו של התינוק, לעבד ולהתמיר אותן וכך להשיב אותן אל התינוק באופן בו הוא מסוגל לשאת אותן, פונקציה הידועה בשם פונקציית אלפא.
כך, לדוגמה, כאשר התינוק בוכה מרעב, הנחווה על ידו כפחד מוות, האם קולטת אל תוך נפשה את מצוקתו ומגיבה בדחיפות לצורך שלו בהזנה. מאחר ונפשה בשלה ובוגרת יותר מזו של התינוק, היא מצליחה לחוות את עוצמת מצוקתו אך בו זמנית לחשוב עליה ולהתייחס אליה כאל רעב ולא כאל איום מוות. כך, כאשר היא מגיבה אל התינוק בדחיפות אך מתוך אמונה כי לא ימות, היא מחזירה לתינוק את חוויתו באופן מעובד ונסבל יותר. כך, התינוק צובר חוויות בהן הוא לומד שוב ושוב כי חוויתו הפנימית אינה הרסנית וכי ניתן לשאת אותה. כתוצאה מכך, עם הזמן הוא מפנים את פונקציית ה-Reverie ומסוגל לשאת יותר ויותר את חוויותיו הרגשיות.
לעומת זאת, כאשר נפשה של האם אינה מסוגלת להשתהות במצב של Reverie אל מול חוויות נפשיות מסוימות של התינוק (למשל, עקב מצב של חרדה מציפה), התינוק לא יקבל ממנה משמעות לרגשות וחוויות נפשיות אלו ואף יותר מכך – הוא יחוש כי המשמעות ניטלה מהן, דבר שיוביל לחוויה של ״אימה נטולת שם״ (התינוק יודע כי קיימת חוויה נפשית מבהילה ומאיימת אך לא יודע מהי).
ביון יישם את תפיסת ה-Reverie שלו גם ליחסים הטיפוליים והציע כי גם המטפל אמור להיות במצב של Reverie המאפשר לו לקלוט את השלכות המטופל ולעבד אותן, בפרט סביב אזורים נפשיים חסרי מילים ובלתי מודעים של ״אימה נטולת שם״.
מקורות
Hinshelwood, R. (1991). A Dictionary of Kleinian Thought. London: Free Association
