מזוכיזם הוא מונח המקושר במרבית המקרים לתחום המיני, ובאופן ספציפי להתנהגויות המכוונות להשגת גרייה וסיפוק מיני דרך השפלה ו/או כאב. עם זאת, התפיסה הרווחת כיום בקרב אנשי מקצוע היא שתופעת המזוכיזם אינה מוגבלת להתנהגות המינית אלא מהווה עמדה או מצב נפשי אשר באים לידי ביטוי בתופעות שונות שביניהן ההיבט המיני. בהתאם לתפיסה זו, אנשי מקצוע מצביעים על התנהגויות רבות בהן אנשים פועלים באופן מכוון באופנים הגורמים להם סבל ופגיעה: החל מהתענגות על כסיסת ציפורניים אינטנסיבית, דרך בחירת מערכות יחסים אשר מלוות בסבל, דחייה ופגיעה ועד להפרעות רגשיות שביניהן הפרעות אכילה, התמכרויות לחומרים והתנהגויות של פגיעה עצמית.
פרויד היה הראשון אשר התייחס לתופעה של מזוכיזם כתופעה אשר אינה מוגבלת לפרקטיקה המינית בלבד. הוא הציע כי ניתן להצביע על ארבעה סוגי מזוכיזם מרכזיים: מזוכיזם ראשוני, מזוכיזם משני, מזוכיזם נשי ומזוכיזם מוסרי.
מזוכיזם ראשוני הוא מזוכיזם מולד אשר כמעט ואינו מושפע מאירועים סביבתיים, ומתבטא בערבוב בין יצר המוות לבין הליבידו אשר מביא לכך שסבל (יצר המוות) מביא גם לעונג (יצר החיים).
מזוכיזם נשי הוגדר על ידי פרויד כמזוכיזם המושתת על שילוב בין מזוכיזם ראשוני לבין מזוכיזם משני ו"מהווה את המהות הנשית" (תפיסה אשר זוכה לביקורת רבה).
מזוכיזם מוסרי הוא מזוכיזם אשר מתבטא בעיקר בהתקפות "מצפוניות" ביקורתיות של העצמי על עצמו, וכמעט ואינו מתבטא בפרקטיקה המינית.
מזוכיזם משני
מזוכיזם משני הוגדר על ידי פרויד כצורת מזוכיזם אשר באופן מפתיע, קשורה יותר בסדיזם מאשר במזוכיזם. מזוכיזם משני מהווה, למעשה, מצב בו האגרסיות, התוקפנות וההרסנות אשר הופנו במקור (במציאות או בפנטזיה) אל האובייקט החיצוני- מופנים פנימה ומוחזרים אל הסובייקט. כלומר, מצבי מזוכיזם משני אמנם נראים על פני השטח כמצבים בהם הפרט מתענג על הסבל הנגרם לעצמי אך מתחת לפני השטח, המזוכיזם משמש למתקפה סדיסטית על האובייקטים הפנימיים או החיצוניים.
הגורמים להיווצרות מזוכיזם משני אינם חד משמעיים, אך יש הקושרים ביניהם לבין תחושתו של הפרט כי אין לו אפשרות לבטא באופן ישיר את האגרסיות שלו כלפי האובייקטים. זאת, עקב רמות תוקפנות גבוהות והרסניות במיוחד ו/או עקב פחד מתגובתם הנקמנית של האובייקטים להתנהגות האגרסיבית. לדוגמה, מזוכיזם משני יכול להיווצר כאשר ילד לומד כי כל ביטוי של אגרסיביות, סרבנות או חוסר שביעות רצון מההורים מביא להתרחקות או ענישה חמורה באופן קיצוני. במצבים אלו, הילד יפנים כי הפניית האגרסיה החוצה היא מסוכנת ויתחיל להפנות ביטויים אגרסיביים כלפי פנים. במובן זה, מזוכיזם משני יכול להיות אחראי לביטויים רבים של הרס עצמי אשר מערבים, מתחת לפני השטח, גם פגיעה באובייקטים. כך, לדוגמה, הפרעות אכילה והתנהגויות של פגיעה עצמית המתפתחות במהלך גיל ההתבגרות מהוות פעמים רבות לא רק ביטוי למצוקה איתה פרט מתמודד אלא גם אמצעי לא מודע ל"סגירת חשבונות" עם ההורים. כך, למשל, הפרעות אכילה אמנם מהוות מתקפה דרמטית של הפרט על גופו ועל נפשו, אך בו זמנית גם התנהגות הגורמת להורים המודאגים סבל עז עקב הדאגה, החרדה והזעם שהיא מעוררת.
