השבר הבסיסי הוא מונח שטבע מייקל באלינט, שמתייחס לשבר שנוצר באישיות עקב פער משמעותי בין צרכיו הביו-פסיכולוגיים של התינוק לבין סוג הטיפול לו הוא זוכה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על השבר הבסיסי וטיפול במצבי רגרסיה אליו.
"השבר הבסיסי" הוא שם ספרו האחרון של האנליטיקאי מייקל באלינט, בו הוא מציג את סיכום של משנתו התיאורטית והקלינית. באלינט מבחין בספר בין שלושה איזורים של החיים הנפשיים: איזור היצירה בו האדם מצוי לבדו ובו הוא מנסה להפיק מעצמו דבר מה; איזור השבר הבסיסי הנובע מליקוי בהתאמה בין התינוק הרך להורה המטפל בו; והאיזור האדיפלי המאופיין בקונפיקט המתעורר ביחסים בין שלושה אנשים. באלינט מסביר מדוע עבודה פרשנית קלאסית אינה מתאימה למטופלים שמוקד קשייהם מצוי ברמת השבר הבסיסי, ומציע טכניקה טיפולית ייחודית המתאימה לתקופה זו בטיפול.
השבר הבסיסי
השבר הבסיסי הוא שבר שנוצר באישיות כאשר מתקיים פער משמעותי בין צרכיו הביו-פסיכולוגיים של התינוק לבין סוג הטיפול החומרי, הפסיכולוגי והרגשי לו הוא זוכה. התינוק הרך תלוי באופן מוחלט בהורה המטפל, וכאשר צרכיו נותרים בלתי מסופקים - נוצר חסך אקוטי אשר משפיע באופן כוללני ומקיף על האישיות. כלומר, לטענתו של באלינט, מקור השבר הבסיסי הוא חוסר התאמה קיצונית בין צרכי הילד לבין ההזנה הפיזית והמנטלית שההורה מספק. חוסר ההתאמה עלול לנבוע הן ממאפיינים מולדים של התינוק כגון מחלות וקשיים המביאים לדרישות וצרכים עזים במיוחד, ו/או מהורות מזניחה, מתעללת, חרדתית והגנתית מדי, או "רק" הורות בלתי רגישה לצרכים המנטליים.
באלינט מציע כי קיימים שני סוגים של שבר בסיסי:
צורה אקנופילית: האדם משקיע באופן קיצוני באובייקטים המשמעותיים לו.
צורה פילובטית: האדם שקוע באופן מוגזם בפונקציות האגו העצמיות שלו, על חשבון יחסים עם אובייקטים.
טיפול ברמת השבר הבסיסי
מטופלים אשר מוקד בעייתם נעוץ בחווית השבר הבסיסי יכולים להפיק תועלת מוגבלת בלבד מעבודה טיפולית הממוקדת בקונפליקטים אדיפליים ובפירושם. זאת מאחר ומקור הקושי המרכזי שלהם מצוי בתקופה מוקדמת, פרה-אדיפלית ופרה ורבלית. לאחר תקופה מסויימת של עבודה פרשנית "רגילה" המאפשרת להם לבסס אמון מסוים במטפל/ת, מטופלים אלו עשויים לסגת באופן רגרסיבי לאיזור השבר הבסיסי.
תקופת הינקות המוקדמת בה מתרחש השבר הבסיסי היא תקופה של יחסים פרימיטיביים, יחסים בהם מתקיימים שני אנשים אשר רק צרכיו של אחד מהם (התינוק) נחשבים, בעוד שהשני (ההורה) מוערך רק דרך נכונותו למלא את הצרכים או למנוע את סיפוקם. בדומה, מטופלים אשר נמצאים ברגרסיה לרמת השבר הבסיסי ינהלו עם המטפל יחסים פרימיטיביים המאופיינים בתחושה כי הם "נכנסים מתחת לעורו" ויודעים אותו באופן עמוק, וכך ייטו לחוות את פירושי המטפל לא כפירושים אלא כפעולות קונקרטיות: התקפה, פיתוי, דרישה וכן הלאה. ברגרסיה לרמת השבר הבסיסי המטופל יחווה כל נתינה של המטפל כמובנת מאליו, כנתינה לה הוא זכאי באופן טבעי (כפי שהתינוק זכאי לטיפול ההורי האידיאלי בינקותו). לעומת זאת, כשלים של המטפל לא יביאו לזעם כי אם לתחושת ריקנות, חוסר חיות וחוסר טעם.
לאור זאת, ברמת השבר הבסיסי המטופל אינו זקוק לפירושים ותובנות אלא לטכניקה טיפולית אשר עונה על הצורך בקיום יחסי אובייקט פרימיטיביים. באלינט מזהה את הסכנות הטמונות בצורך זה: מילוי יתר של הצרכים עלול להביא ל"התמכרות" ותובענות הולכת וגוברת, ואילו דבקות המטפל בטכניקה פרשנית אינה מאפשרת עבודה של ממש על הצרכים הרגרסיביים. עם זאת, הוא מדגיש כי רק מוכנות המטפל ללוות את המטופל בתהליך הרגרסיה לרמת השבר הבסיסי, תוך קיום של יחסי אובייקט פרימיטיביים, היא שתאפשר "התחלה חדשה" ממנה יוכל המטופל להתחיל ולחוות יחסי אובייקט בריאים ובוגרים יותר. כדי לעשות זאת, על המטפל לאזן בין הפגנת גמישות ומתן מענה לצרכים רגרסיביים לבין הימנעות מהפיכה ל"מטפל כל יכול"- עמדה אשר מייצרת תלות, שבתורה מייצרת שנאה.
מקורות
באלינט, מ. השבר הבסיסי. (2006 [1986]). בעריכת פרופ' עמנואל ברמן ואילנה שמיר. סדרת פסיכואנליזה, הוצאת עם עובד.
