לפי פרויד, האגו הינו החלק המאזן והמתווך בנפש אשר מתפתח מתוך המפגש של התינוק עם המציאות. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא על התפתחותו ותפקידו של האגו.
השאלה כיצד בנויה הנפש האנושית העסיקה פילוסופים שונים לאורך שנות האנושות. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ניסה גם הוא להציע מודלים אשר מתייחסים לפעולת הנפש האנושית. החלוקה הראשונה אשר פרויד הציע, לפי המודל הטופוגרפי, כללה התייחסות לרובד המודע, הלא מודע והסמוך למודע של הנפש.
בהמשך, פיתח פרויד את המודל הסטרוקטורלי, המבני. על פי מודל זה, החלק הלא מודע בנפש מורכב מ-3 ישויות: איד, אגו וסופר אגו, המקיימות ביניהן יחסי גומלין מורכבים, בעודן "נלחמות" על השליטה בנפש.
האיד הוא הישות הראשונית, המולדת, הכוללת צרכים, יצרים ודחפים פנימיים. הסופר-אגו מתייחס למרכיב בנפש הפועל על פי נורמות חיצוניות ותרבותיות, כאשר כל "רצונו" של הסופר-אגו הוא להיות מקובל ומותאם חברתית. האגו הינו החלק המאזן והמתווך בנפש. הוא מתפתח מתוך מפגשו של התינוק עם המציאות.
האגו פועל על פי עיקרון המציאות ומיועד לשמירה על הישרדותו של האדם. תפקיד התיווך והאיזון של האגן הינו מהותי לשם שמירה על הנפש: בעוד האיד מכוון להשגת עונג וסיפוקים, והסופר-אגו מטיף לשמירה על התנהגות "מצפונית", בהתפתחות תקינה האגו מגשר בין דרישות מנוגדות אלו, ממתן אותן ומעצב פתרונות יעילים ומסתגלים למציאות.
פרויד הכיר בחשיבותו התפקודית של האגו אך התעניין יותר בדחפי האיד וציוויי הסופר-אגו. בהמשך ייסדה בתו, אנה פרויד, את זרם פסיכולוגיית האגו אשר הדגיש את מורכבות מבנה האגו ואת חשיבותו לא רק כמתווך בין האיד לאגו, אלא כמבנה אישיותי משמעותי בפני עצמו.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
