אי אינטגרציה, ע"פ הגדרתו של הפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט, היא מצבו הנפשי המוקדם ביותר של כל תינוק: חוויה נוחה של חוסר ארגון וניתוק בה עולים צרכים ומשאלות באופן ספונטני ו"מתמוססים" לאחר סיפוקם. בניגוד לקליין, האמין ויניקוט כי חוויה זו הינה חוויה מנותקת מדרישות המציאות ואף מפוזרת, אך באופן שאינו מפרק את התינוק אלא מהווה חוויה נוחה אשר מסייעת ליצירת תחושה של "הוויה מתמשכת" (going-on-being) אצל התינוק.
וויניקוט סבר כי כאשר חווית אי- האינטגרציה מופרת בשלב מוקדם בינקות, אז התינוק נאלץ להתמודד עם דרישות המציאות, דבר אשר בתורו עלול לגרום לפתולוגיה נפשית. התמודדות זו בטרם- עת עם העולם החיצוני מסכלת ומונעת את ההתפתחות הסובייקטיבית של התינוק.
ביבליוגרפיה
וויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
