הפרעות אכילה מאופיינות בעיסוק מוגזם באוכל ובמשקל, אשר גורמים למצוקה ולפגיעה משמעותית בתפקוד. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על סוגי הפרעות אכילה, גורמים, ההשפעות של הפרעות אכילה ודרכי טיפול.
הפרעות אכילה הן שם כולל לקבוצת אבחנות המתבטאת בעיסוק מוגזם באכילה ומשקל, לצד דפוסי אכילה בעייתיים אשר מובילים לקשיים רגשיים ולפגיעה משמעותית בתפקוד. להפרעות אכילה, בשונה מהפרעות נפשיות אחרות, עלולות להיות השלכות פיזיות ובריאותיות משמעותיות ומסכנות חיים. בשנים האחרונות, עקב הגברת המודעות לתזונה נכונה ובריאה, לצד הניסיון החברתי לשינוי אידיאל הרזון, עלתה גם המודעות לתחום הפרעות האכילה ולחשיבות הטיפול בהפרעות אכילה.
סוגי הפרעות אכילה
כיום, אנשים רבים מקיימים מערכות יחסים מורכבות עם תזונה, כך שלא פעם אוכל מהווה אמצעי להתמודדות עם קשיים רגשיים. אותה מערכת יחסים עם אוכל, עשויה להישען על גורמים רבים, כגון נטיות גנטיות, דפוס התקשרות והזנה בתחילת החיים, היחס לאוכל ולהזנה בילדות, גורמים חברתיים ועוד.
יחד עם זאת, על אף המורכבות הקיימת פעמים רבות עם אוכל, מצב של הפרעת אכילה הינו מצב יחסית קיצוני, המתבטא בדפוס אכילה או עיסוק מוגזם באוכל לאורך זמן מתמשך, פגיעה בתפקוד הסובל מההפרעה או סביבתו ולעיתים גם פגיעה פיזית או בריאותית כדוגמת ירידה דרסטית במשקל. להלן סוגי הפרעות האכילה, על פי ספר האבחנות DSM-5:
• אנורקסיה נרבוזה – אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המאופיינת בירידה דרסטית במשקל הגוף, המתרחשת באמצעות הרעבה ו/או פעילות ספורטיבית מוגזמת. ההפרעה מלווה בפחד עצום מהשמנה ועיסוק מוגזם באוכל.
• בולימיה נרבוזה – בולימיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי זלילה המלווים ב"התנהגויות מפצות" אשר מטרתן היא מניעת עלייה במשקל. התנהגויות אלו יכולות להיות הקאה, צום, שימוש במשלשלים וכד'.
• הפרעת התקפי זלילה – הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי אכילה חוזרים בהם נצרכת כמות מזון מופרזת המלווה בתחושה של חוסר יכולת לשלוט באכילה, אשמה וגועל עצמי. בשונה מבולימיה, בהפרעה זו אין התנהגויות מפצות.
• הפרעת פיקה – הפרעת אכילה המתאפיינת באכילת חומרים לא מזינים, שהם אינם אוכל, לאורך זמן.
• הפרעת העלאת גירה – העלאת אוכל שנבלע בחזרה לחלל הפה, לצורך לעיסה, בליעה או יריקה, ולא כתוצאה ממצב רפואי או כחלק מהפרעת אכילה אחרת.
• הפרעת צריכת מזון נמנעת או מוגבלת – הפרעת אכילה או האכלה המתאפיינת בהימנעות או הגבלת צריכת המזון, ללא הפרעה באופן בו משקל וצורת הגוף נחווים, עד כדי איבוד משקל דרסטי, חסך תזונתי משמעותי, תלות בהאכלה או תוספי תזונה עד כדי הפרעה בתפקוד.
מלבד הפרעות אכילה אלו קיימות הפרעות אכילה ייחודיות לפעוטות וילדים, אשר באות לידי ביטוי בדפוסי אכילה בעיתיים, הכוללים אכילת יתר, סירוב לאכול ואכילה א-טיפיקלית (העלאת גירה, פיקה או אגירת אוכל).
שכיחות של הפרעות אכילה
אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה הן הפרעות האכילה השכיחות ביותר. כמו כן, הן שכיחות יותר בקרב נשים בכלל ונערות מתבגרות בפרט. הפרעות אכילה קיימות גם בקרב גברים, אך בשיעור נמוך יותר. בשנים האחרונות עלתה המודעות לקיומן הנרחב של הפרעות אכילה בקרב גברים, הבאות לידי ביטוי לעיתים במופעים שונים מאלו שמאפיינות נשים, כדוגמת עיסוק מוגזם בכושר, אידיאל הנוגע לשרירים ולא לרזון, ועוד. כמו כן, פעמים רבות אנשים סובלים מסימפטומים של הפרעות אכילה אשר אינם מצטברים לכדי אבחנה ממשית. ההערכה היא כי רבים מהסובלים מקשיים בתחום זה אינם פונים לעזרה נפשית או רפואית, מה שמקשה על הערכה מדויקת של שכיחות התופעה.
מה הם הגורמים להפרעות אכילה?
הפרעות אכילה נובעות משילוב בין גורמים פסיכולוגיים, בין אישיים וחברתיים. גורמים פסיכולוגיים נוגעים לכך שפעמים רבות העיסוק באוכל מהווה מעין כלי לביטוי של קשיים רגשיים ובין-אישיים, במיוחד במצבים בהם יש קושי לבטא את הכאב הנפשי בצורה אדפטיבית. פעמים רבות, עיסוק באוכל ושימוש בכמות האכילה מהווה כלי שליטה כדרך ליצירת עצמאות ונפרדות מההורים, קושי סביב שינויי הגוף וההתעוררות המינית הנלווית לגיל ההתבגרות וכן ניסיון להתמודד עם קונפליקטים משפחתיים. על כן, הפרעות אכילה שכיחות במיוחד בגיל ההתבגרות. יחד עם זאת, אין להקל בכך ראש ועל אף שתסמינים אלו הפכו כמעט "נורמטיביים", יש חשיבות עצומה לפנייה לטיפול על ידי מומחים להפרעות אכילה על מנת להפחית את המצוקה הגורמת לתסמינים.
גורמים חברתיים-תרבותיים המשפיעים על התפתחותן של הפרעות אכילה, נוגעים בין היתר לדגש הרב הניתן בתרבות המערבית לרזון והופעה חיצונית. הסטיגמות השליליות הנלוות פעמים רבות להשמנה הפכו במרוצת השנים את הרזון לאידיאל ואף לאמצעי ביטוי לכוח רצון והצלחה, כאשר בפועל, מבנה הגוף ומשקל מושפעים בעיקר מגנטיקה ותזונה בריאה.
מה הן ההשפעות של הפרעות אכילה?
הפרעות אכילה עלולות להוביל לנזקים פיזיולוגיים ובריאותיים קשים ואף למוות, שכן מדובר באחת מההפרעות הנפשיות בעלות אחוזי התמותה הגבוהים ביותר. מצבים של תת משקל מהווים סכנת חיים ומובילים במרבית המקרים לפגיעה במערכות גופניות פנימיות. גם כאשר המשקל עצמו אינו נמוך באופן מסוכן, עשויים תסמינים כגון בולמוסי אכילה, הרעבה עצמית והקאות לפגוע בתפקודים גופניים שונים כגון סדירות המחזור החודשי, תפקוד לבבי, תפקוד הושט ועוד. בנוסף, השמנת יתר קיצונית עשויה להביא לסוכרת, מחלות לב, לחץ דם גבוה, קשיי פיריון ועוד.
מלבד הנזקים הבריאותיים, הפרעות האכילה מובילות פעמים רבות לפגיעה בתפקוד של הסובל מההפרעה או של הסובבים אותו. הפרעות אכילה בילדות ובגיל ההתבגרות מובילות פעמים רבות לפגיעה בתפקוד של ההורים ואף של כלל המשפחה. כמו כן, הפרעות אכילה מובילות פעמים רבות לפגיעה חברתית ובין אישית, בין היתר בעקבות התנהגויות של הסתרה, דימוי גוף וערך עצמי נמוכים במיוחד ועוד. מתוך כך, הפרעות אכילה עלולות להוביל להזנחת תחומי חיים משמעותיים שאינם קשורים באכילה, ומתוך כך לפגיעה ומצוקה משמעותית של הסובלים ממנה.
כיצד ניתן לטפל בהפרעות אכילה?
הנזקים הפיזיים והפסיכולוגיים המתוארים לעיל, כמו גם סכנת המוות הממשית הנשקפת למתמודדים עם הפרעות אכילה, מדגישים את חשיבותו של מציאת טיפול הולם. על פי גישות עדכניות, טיפול בהפרעות אכילה כולל תחילה תכנית תזונתית-רפואית הממוקדת בהשגת משקל תקין ושמירה עליו, באמצעות ליווי רופא ותזונאית או דיאטנית קלינית. בנוסף, יש חשיבות למציאת התערבויות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות אשר תואמות את ההפרעה ואת הפגיעה בתפקוד של הסובל ממנה. במקרה של הפרעות אכילה, מדובר בשתי זרועות הכרחיות של הטיפול אשר זקוקות אחת לשנייה ולכן לרוב הטיפול ינוהל על ידי צוות רב מערכתי הכולל דיאטנית קלינית ומטפל רגשי מומחה להפרעות אכילה.
קיימות מגוון שיטות טיפול מרכזיות בהפרעות אכילה אשר עשויות לסייע בהתמודדות עם ההפרעה, בין היתר טיפולים דינמיים (פרטניים ו/או קבוצתיים) אשר מסייעים בזיהוי תפקיד ההפרעה בחיי המטופל והשבת השליטה בגופו, טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים המיועדים להתמודד עם החשיבה האובססיבית וההתנהגויות הנלוות לה (עיסוק מוגזם בספורט, למשל) והתערבויות משפחתיות אשר ממוקדות בפתרון אדפטיבי יותר של קונפליקטים. טיפולים תרופתיים עשויים לסייע כאשר הפרעת אכילה נובעת או מלווה בקשיים רגשיים נפשיים אחרים כמו דיכאון, הפרעות אישיות או חרדה. עם זאת, הטיפול התרופתי אינו מטפל בהפרעת האכילה עצמה.
חשוב להדגיש כי הטיפול בהפרעת אכילה עשוי להיערך במסגרת מרפאתית כאשר המטופל מסוגל להמשיך בשגרת חייו, אך במקרים רבים בהם נשקפת סכנה לחיי המטופל או ששיתוף הפעולה שלו עם הטיפול נמוך מאוד, ניתן וחשוב להיעזר במסגרת אשפוזית המספקת השגחה רפואית מקיפה, הקפדה על תזונה נכונה ומסגרת טיפולית נפשית המספקת החזקה רציפה על מנת למנוע החמרה של הפרעת האכילה.
מקורות
אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.
אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.
קרסון, ר. ובוצ'ר, ג'. ומינקה, ס. (2001). פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים. כרך א'. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (DSM-5). American Psychiatric Pub.
Causes of eating disorder, Janet Polivy and C. Peter Herman, Annual review of Psychology, Vol. 53: 187-213, February 2002.
Etiology of eating disorders in women, Striegel-Moore,-Ruth-H; Cachelin,-Fary-M,Counseling-Psychologist. Vol 29(5) Sep 2001, 635-661.
Keski-Rahkonen, A., & Mustelin, L. (2016). Epidemiology of eating disorders in Europe: prevalence, incidence, comorbidity, course, consequences, and risk factors. Current opinion in psychiatry, 29(6), 340-345.
Sadock, B., & Ruiz, P. (2015). Kaplan & Sadock's synopsis of psychiatry: behavioral sciences. Walters Kluwer.
