ג׳ון ווטסון היה פסיכולוג אמריקאי, אשר נחשב לאבי הגישה הביהביוריסטית בחקר הפסיכולוגיה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הרקע של ג'ון ווטסון, על גישתו התיאורטית ועל הניסוי המפורסם שלו, "אלברט הקטן".
ג׳ון ווטסון היה פסיכולוג אמריקאי, אשר נחשב לאבי הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית) בחקר הפסיכולוגיה. זאת, על רקע גישתו למחקר אשר הסתמכה אך ורק על התנהגות ודברים בהם ניתן לצפות, וכך להסיק לגביהם באופן אובייקטיבי.
גישה תיאורטית
ווטסון נחשב ל"אבי הזרם הביהביוריסטי בפסיכולוגיה" ובהתאם לכך טען כי המרכיב היחיד הראוי למחקר פסיכולוגי הוא ההתנהגות, וכל האלמנטים האחרים שעד אז היוו את לב ליבה של הפסיכולוגיה - נפש, מודעות, רצון, הכרה וכו' - אינם רלוונטיים, כל עוד רוצה הפסיכולוגיה להגדיר עצמה כ"מדע".
לפיו, כל נסיון לפרש את התודעה האנושית באמצעות כלים כמו ראיון ואינטרוספקציה, נידונים לכישלון בשל הפירוש השונה שכל חוקר נתן לממצאים. לעומת זאת, במקרה של תצפית ישירה על התנהגות, בהכרח תהיה תמימות דעים בין החוקרים: כאשר עכבר היה פונה שמאלה במבוך, אף אחד לא היה יכול לסתור זאת.
ווטסון פעל בתחילת המאה העשרים, תקופה בה הפסיכואנליזה של פרויד וממשיכיו התפשטה באירופה ובארה"ב ומיצבה את עצמה בתור התיאוריה הפסיכולוגית המרכזית. פסיכואנליטיקאים אשרה כתבו על דחפים בלתי מודעים, אנרגיות ליבידינליות וקיבעונות אוראליים בוטלו בידי ווטסון כבלתי רלוונטיים, היות שהם עסקו במונחים שאינם ניתנים לצפייה, למדידה ולכימות. המטרות של הפסיכולוגיה בעיניי ווטסון היו פשוטות: לחקור את הגירויים בסביבתו של האדם, ולנבא אילו התנהגויות יבואו בעקבות כל גירוי.
ווטסון התרכז בחקר תגובות מוטוריות פשוטות כגון רפלקסים ובהשפעתם של גירויים על ההתנהגות הפשוטה. הוא נעזר במחקרי מעבדה מבוקרים על בעלי חיים, שאת תוצאותיהם ביקש להחיל על בני אדם. לאורך הקריירה שלו הוא עורר ביקורת רבה עם טענות פרובוקטיביות, כגון הכרזה כי הוא יכול להפוך כל 12 תינוקות אנושיים לכל מה שירצה, באמצעות טכניקות התנהגותיות בלבד.
ניסוי אלברט הקטן
אחד הניסויים המפורסמים שביצע ווטסון הוא ב"אלברט הקטן“ - תינוק בן 11 חודשים דרכו הדגים ווטסון את העקרונות ההתנהגותיים של התניה קלאסית, הכללה והכחדה.
תחילה, הציג ווטסון בפני אלברט גירויים כגון מעיל פרווה, כדורים, מסכות ואף חולדה לבנה, אליהם ניגש התינוק ושיחק עמם ללא כל חשש. לאחר זמן מה, השמיע ווטסון צליל מתכתי רועש ומפחיד בכל פעם שניגש אלברט לגעת בחולדה. עד מהרה, פיתח אלברט פחד מהחולדה והחל לצרוח ולבכות בכל פעם שהושיטו אותה לעברו, גם מבלי שהושמע הצליל הרועש. הפחד של אלברט הוכלל גם לגירויים אחרים עם מאפיינים דומים לאלו של החולדה: מעיל פרווה, כדור צמר וצבע לבן.
בשנת 1920 אולץ ג'ון ווטסון לפרוש מהאקדמיה בעקבות חשיפה של רומן שניהל עם סטודנטית שלו, פרשה אשר קטעה את הקריירה המבטיחה שלו. עם זאת, החשיבה שלו והמאמר המפורסם שלו משנת 1913, "פסיכולוגיה בעיניו של הביהביוריסט", היוו את הבסיס לזרם ההתנהגותי בפסיכולוגיה ולעבודתם של פסיכולוגים רבים שבאו אחריו, כגון ב. פ. סקינר וקלארק הל.
רקע
ג'ון ב. ווטסון (1878-1958) נולד בדרום קרוליינה, הבן הרביעי למשפחה ענייה בת שישה ילדים. אמו היתה דתיה אדוקה ותכננה לבנה חיים ככומר, ואילו אביו תואר כאיש עצל ופושע מועד, אשר עזב את הבית בצעירותו של ווטסון.
בגיל 16 החל ווטסון ללמוד באוניברסיטה ובגיל 25, השלים את הדוקטורט שלו בתחום הפסיכולוגיה הניסויית באוניברסיטת שיקגו. בשנת 1913 פרסם מאמר תחת הכותרת "פסיכולוגיה בעיניו של הביהביוריסט", אשר זכה להצלחה רבה ונחשב בחלוף הזמן למאמר היסוד של הזרם הביהביוריסטי בפסיכולוגיה. לאחר מכן מונה לתפקיד עורך של של שני כתבי עת יוקרתיים, ובשנת 1915 קיבל את תפקיד נשיא התאחדות הפסיכולוגים בארה"ב.
בשנת 1904 התחתן ווטסון עם מארי איקס והשניים הביאו לעולם שני ילדים. כ-15 שנים מאוחר יותר נחשף רומן שניהל עם רוזאלי ריינר, עוזרת מחקר שלו אשר לקחה חלק בניסוי המפורסם של "אלברט הקטן". ווטסון התגרש מאשתו והתחתן עם ריינר, מה שעורר סקנדל גדול בעולם האקדמי. הוא נאלץ לפרוש מתחום הפסיכולוגיה, עבר לניו-יורק ושם הקים משרד פרסום מצליח. הוא ואשתו השנייה הביאו לעולם שני ילדים נוספים. לאחר מותה המפתיע בגיל 35 הוא עבר לגור בחווה קטנה בקונטיקט, שם נשאר עד למותו בגיל 80.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ראובינוף, ר., ברקוביץ, ח., ואופנהיימר, א. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 4: למידה). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
John B. Watson: His Life in Words and Pictures. Furman University Psychology Department.
Watson, J. (1913). Psychology as the Behaviorist Views it. Psychological Review, 20: 158-177.
