חרדה נוירוטית היא אחת משלושת סוגי החרדות אשר טבע זיגמונד פרויד, המאופיינת בקונפליקט ישיר בין דחפי האיד לאגו, ומשמעה פחד מכך שהאגו יאבד שליטה אל מול דחפים אסורים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על המאפיינים של חרדה נוירוטית.
פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התייחס בתיאוריה שפיתח לשלושה סוגים של חרדות - מציאותית, נוירוטית ומוסרית. בעוד חרדה מציאותית מתעוררת אל מול סכנה ממשית ומסייעת לנו להתמודד עם איומים במציאות החיצונית, חרדה נוירוטית ומוסרית מתעוררות אל מול סכנה לא מודעת, אשר מקורה בקונפליקט פנימי.
על פי הדגם המבני של פרויד, העצמי מורכב משלוש רשויות: האיד, מקור הדחפים, המשאלות והפנזטיות, האני-עליון (או הסופר-אגו), הכולל את ערכי המוסר החברתיים וה"מצפון", והאני (או האגו) - החלק האחראי על וויסות ושמירה מפני הדחפים מצד אחד ומפני אמות מידה מחמירות מצד שני.
בעוד שחרדה מוסרית מתעוררת כאשר ישנה התנגשות בין דחפי האיד לבין דרישות הסופר אגו (בדמות רגשות אשמה ובושה), חרדה נוירוטית מתעוררת כאשר האדם חווה קונפליקט ישיר בין דחפי האיד לאגו. האיד, כמקור הדחפים, פועל על בסיס עקרון העונג בלבד, ללא התחשבות במגבלותיו של עקרון המציאות, וכאשר אנו מוצפים בתכנים שמקורם באיד עשויה להתפתח חרדה נוירוטית אשר משמעה פחד מכך שהאגו יאבד שליטה אל מול דחפים אסורים.
כך, למשל, אדם עשוי לפתח חרדה נוירוטית כתוצאה מפחד שיאבד שליטה ויגיב באגרסיביות מוגזמת. חרדה נוירוטית עשויה להביא להתפתחות סימפטומים נוירוטיים המהווים ניסיון של הנפש לשלוט בדחפים ובו זמנית לספק אותם. כך, למשל, אותו אדם שחושש מפני האגרסיביות שלו עשוי לפתח סימפטומים דיכאוניים אשר מייצרים תחושות ייאוש ופסיביות וכך, באופן לא מודע, מצמצמים את הסיכון להתנהגות אגרסיבית. בו זמנית, הדיכאון מאפשר לו לבטא מידה מסוימת של אגרסיביות, כאשר הוא דורש מבני המשפחה להתחשב בו באופן מוחלט עקב קשייו.
מקורות
מיטשל, ס.א. ובלאק, מ.ג. (2006). פרויד ומעבר לו. תל אביב: תולעת ספרים.
פרויד, ז. (2007). עכבה, סימפטום וחרדה. תל אביב: רסלינג.
Skelton, R. M. (Ed.). (2006). The Edinburgh international encyclopaedia of psychoanalysis (pp. 343-346). Edinburgh: Edinburgh University Press
