כניעה אלטרואיסטית היא סוג של מנגנון הגנה, אשר גורם לאדם להשליך צרכים לא מודעים על אחרים ולספק אותם עבורם, מבלי למלא אותם עבור עצמו. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על פעולת מנגנון הכניעה האלטרואיסטית.
"הסנדלר הולך יחף" הוא ביטוי עממי עתיק, אשר מתאר כיצד מי שדואג לאחרים לא מיישם את אותה היכולת על עצמו. בהתבוננות דרך הגישה הפסיכואנליטית, ניתן להבין את הפתגם כמתאר פעילות של מנגנון הגנה, מנגנון הכניעה האלטרואיסטית. מנגנון זה מתבטא בקושי של האדם להכיר בתשוקותיו ורצונותיו ובנטייה לספק באופן עקבי צרכים אלו עבור אנשים אחרים. כך, מתאפשר לאדם לתת ביטוי לאותם צרכים מבלי להכיר בהם – הכרה אשר עשויה לעורר חרדה או אי נוחות בתפיסת העצמי.
כמו יתר מנגנוני ההגנה, פעולת המנגנון נועדה לשמור על האדם מפני מפגש עם תכנים נפשיים קשים מנשוא – קונפליקטים, דחפים, משאלות ועוד. באמצעות מנגנונים שונים, אשר פועלים באופן לא מודע, האגו שומר על האדם מפני עימות עם התכנים הללו והרחקתם מן המודעות, במטרה לשמור על חוויה נפשית מאוזנת.
פעולת הכניעה האלטרואיסטית
כניעה אלטרואיסטית היא למעשה מצב בו אדם פועל באופן "אלטרואיסטי" כלפי אחרים, אולם באופן לא מודע ההתנהגות נובעת במטרה לספק צרכים אותם חווה כבלתי ראויים לסיפוק או בלתי נגישים עבורו. אנה פרויד, אשר ניסחה את תיאור מנגנון הגנה זה, התייחסה אליו כאל מנגנון השלכתי, שכן האדם שנוהג באלטרואיסטיות כלפי אחרים, למעשה משליך עליהם צורך לא מודע שלו עצמו. האדם דואג לכך שצרכים אלו יסופקו בקרב האנשים הקרובים לו, ועל ידי כך נמנע מלחוש את הצרכים הללו בעצמו.
דוגמא לפעילות המנגנון ניסחה פרויד בספרה "האני ומנגנוני ההגנה". בו, היא תיארה אישה אשר בילדותה חלמה על היום בו תביא ילדים ותהיה בעלת שפע בגדים יפים. עם זאת, לאורך ילדותה הוריה הטילו עליה איסורים רבים, אותם הפנימה האישה – כך שחיה בתחושה שלה עצמה לא מגיע ליהנות מדברים אלו. פרויד הסבירה כיצד פגשה באישה זו בבגרותה, ונוכחה לגלות שהיא לא התחתנה, לא הביאה ילדים, ולא נראתה כמי שבבעלותה שפע של בגדים כפי שבעבר חלמה. למרות זאת, שמה לב פרויד, כי אותה אישה השקיעה אנרגיה ומרץ רבים בהגשמת שאיפות אלו בקרב הסובבים אותה – היא עסקה רבות בשידוך גברים לידידותיה הקרובות, וכמו כן, דאגה לכך שאלו יהיו לבושות היטב. לאור זאת, הסבירה פרויד כי אותה אישה הגשימה את משאלותיה דרך אלו הקרובים לה כאשר נהגה כלפיהם באלטרואיזם, אולם כלפי עצמה לא יישמה התנהגות שכזו, אלא פטרה עצמה מרצונות אלו.
כך, ניתן לראות כי מנגנון הכניעה האלטרואיסטית מאפשר לאותה אישה לשמר תפיסה מסוימת של עצמה, למשל כי אינה ראויה לאהבה או לשפע, כפי שהפנימה כתוצאה מהיחסים המוקדמים עם הוריה. בכך שהיא משליכה את הצורך על הסובבים אותה, היא אינה נאלצת להתמודד עם המטענים הרגשיים שעימות עם צורך זה עשוי לעורר. למשל, קונפליקט אל מול היחס שחוותה מהוריה, או תחושת כאב על הצורך שלא בא לידי מענה לאורך החיים.
חשוב לזכור, כי כל אלו הם למעשה היבטים לא מודעים של חווייתה הנפשית של האישה, שכן הדינמיקה הנפשית שעליה "מכסה" מנגנון ההגנה, אינה מודעת ועצם השימוש במנגנון אינו מודע. בחוויה המודעת, מי שישען על המנגנון, יחוש כי אינו מפיק עונג מן סיפוק הצרכים שלו עצמו, ולעומת זאת יחווה עונג רב מסיפוק צרכים עבור אחרים.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
פרויד, א. (1977). האני ומנגנוני ההגנה. תל-אביב: דביר.
Sun, S. (2018). From Defensive Altruism to Pathological Altruism. SAGE Open
