מבחני IQ הם השיטה המקובלת כיום להערכת אינטליגנציה, וכוללים בחינה של מנת המשכל - היחס בין הגיל השכלי לגיל הכרונולוגי. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על סוגי מבחני אינטליגנציה והמגבלות של מבחנים אלו.
התפתחות מבחני IQ
אינטליגנציה מתייחסת ליכולות חשיבה צורניות, מילוליות וכמותיות. כבר מאז סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נעשו ניסיונות רבים לכמת אינטליגנציה ולמדוד אותה כך שיתאפשר להשוות בין סוג ורמת האינטליגנציה של אנשים שונים. הפסיכולוג הצרפתי אלפרד בינה ועמיתיו עמלו שנים רבות על מציאת שיטה יעילה למדידה זו. תחילה, הם ניסו שיטות "מכניות" כמדידת מבנה הגולגולת, הפנים וכף היד, אך לבסוף הם הגיעו למסקנה כי יש למדוד את התפקודים האינטלקטואליים באופן ישיר, באמצעות מבדקים.
בעקבות כך, פותחו לראשונה מבחני משכל אשר כללו סדרת שאלות הנעות מן הקל אל הקשה, מתוך הנחה שתבונה הולכת ומתפתחת עם הגיל. על בסיס עיקרון זה, פותח המונח "מנת משכל" (Intelligence Quotient, IQ), המתאר את היחס בין הגיל השכלי לגיל הכרונולוגי. כלומר, IQ מתייחס למנת המשכל בהשוואה לאוכלוסייה בת אותו הגיל. כיום, מרבית המבחנים למדידת אינטליגנציה עושים זאת באמצעות מדידת ה-IQ, שהפך עם השנים למונח כמעט נרדף לאינטליגנציה.
סוגי מבחני אינטליגנציה
מבחנים המודדים IQ מחולקים ל-3 סוגי מבחנים מרכזיים:
1. סולם המשכל של סטנפורד-בינה: מבחן סטנפורד-בינה הינו גרסה מעודכנת של מבחני IQ הראשונים אשר פותחו ב-1916. מבחן זה מורכב מ-15 תתי מבחנים אשר מייצגים 4 תחומים קוגניטיביים – הגיון מילולי, הגיון מופשט/חזותי, הגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר. הפריטים מסודרים על-פי רמת קושי עולה, כאשר נבדק עובר לרמת הקושי הבאה רק כאשר ענה נכונה על הרמה הקודמת.
2. מבחני וקסלר: קיימים 3 סוגי מבחני וקסלר – למבוגרים, לילדים ולפעוטות. המבחן למבוגרים מכיל 11 תתי מבחנים, 6 מילוליים ו-5 ביצועיים הניתנים לנבדק לסירוגין. המבחנים לילדים ופעוטות מבוססים על מבחני וקסלר למבוגרים, אך רמתם תואמת את גיל הנבדק. בכל אחד מהמבחנים ציון ה-IQ שניתן לבסוף הינו בהשוואה לנורמה באוכלוסייה הכללית לפי קבוצות גילאים.
3. מבחן וודקוק-ג׳ונסון: מבחן בו נעשה שימוש בקרב פסיכולוגים חינוכיים עבור תלמידים במערכות החינוך. המבחן בוחן 7 יכולות רחבות, על ידי 22 תתי-מבחנים, 14 בסיסיים (2 בכל יכולת) המועברים תמיד, והשאר מיועדים להעמקה נוספת כאשר עולה קושי ביכולת מסוימת. המבחן מותאם לחברה הישראלית, בניגוד למבחנים אחרים אשר תורגמו לעברית ללא התאמות נוספות, ומסתמך על מדגם גדול יותר.
מגבלות של מבחני אינטליגנציה
⦁ למרות הניסיון הרב להשוות ציוני IQ לאוכלוסייה מגוונת, הם עלולים להיות תלויי תרבות בהקשרים של שפה, הבנה וידע כללי. כך למשל, נבדק אשר דובר עברית אך שפת האם שלו היא אנגלית, עשוי לקבל ציון פחות גבוה כאשר יעשה את המבחן בעברית לעומת אנגלית. בעקבות זאת, שימוש שטחי במבחנים ללא לקיחה בחשבון של המרכיב התרבותי עלול להוביל לציוני חסר של נבדקים.
⦁ תפוצה רבה של המבחן עלולה לחבל בתוקפו, כיוון שנבדקים יכולים ללמוד מראש את התשובות למבחן. על כן, תוכנו של המבחן לרוב נותר חסוי על-מנת להימנע מתוצאות מוטעות. עם זאת, לעיתים אנשים נתקלים במבחני IQ שונים לאורך חייהם (בצבא, לקראת השמה תעסוקתית, כחלק מאבחון פסיכולוגי ועוד) ועל כן עלול להיווצר אפקט של למידה, שמתייחס לשיפור בביצוע המבחן מתוך חשיפה קודמת למטלות דומות, ואז ציון ה-IQ המתקבל אינו משקף את יכולותיו האמיתיות של הנבדק.
⦁ מבחני ה-IQ הקלאסיים מתמקדים ביכולות מילוליות, כמותיות וצורניות, אך הם נוטים "להזניח" תחומים אחרים אשר עלולים להשפיע לרעה על יכולות החשיבה של נבדקים כגון לחץ, יכולות בין-אישיות (שכן המבחנים מועברים במתכונת של "אחד על אחד") ועוד. מצבים אלו עלולים להוביל לכך שלעיתים ציון ה-IQ שמתקבל הינו ציון חסר שאינו משקף את מלוא הפוטנציאל של הנבדק.
ביחס למגבלות הללו, חשוב לזכור שמבחני IQ מתבססים על מדדים שאינם "נקיים" לחלוטין, ועל כן כאשר ניגשים לבצע או לנתח את תוצאותיהם יש לקחת זאת בחשבון. יתרה מכך, חשוב לזכור כי לרוב מבחני אינטליגנציה אינם יהוו גורם יחיד לבחינה, מיון או אבחון של אדם מסוים, והדרך המדויקת ביותר ללמוד מהם על האדם תהיה להתייחס אליהם כחלק ממכלול של מבדקים, לצד מבחנים הבודקים יכולות אחרות והתרשמות רחבה יותר מן הנבדק.
מקורות
אנסטאוי, א .(1990). מבחנים פסיכולוגים. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A. (2003). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, ninth edition. Philadelphia: Lippincott Williams& Willkins
Mather, N., & Jaffe, L. E. (2016). Woodcock-Johnson IV: Reports, recommendations, and strategies. John Wiley & Sons
