מודל ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית פותח על-ידי זיגמונד פרויד, ומתאר התפתחות נפשית הדרגתית של בשלות רגשית ומינית לפי גילאים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הקונפליקטים ופתרונם, תהליכים המפריעים להתפתחות התקינה וחמשת שלבי ההתפתחות.
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, פיתח בשנת 1905 את מודל ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית. המודל מתאר התפתחות נפשית הדרגתית, הכוללת מעבר בין 5 שלבים שונים של בשלות רגשית ומינית לפי גילאים. בתוך כך, כיוון שפרויד ייחס משמעות רבה לדחף מיני ולאנרגיה מינית (ליבידו), כל שלב במודל שהציע מתאפיין באזור ארוגני מרכזי – אזור גוף המשמש מקור עונג מרכזי.
קונפליקטים ופתרונם
על פי פרויד, בכל שלב במודל מתרחשים קונפליקטים שיש לפתור ומתקיימים צרכים אותם יש לספק. לשם מעבר תקין בין שלב התפתחותי אחד למשנהו, דרושה כמובן התפתחות טבעית והבשלה ביולוגית, אך בנוסף לכך, על הילד/ה להתמודד בהצלחה עם הקונפליקט האופייני לכל שלב ולהגיע לפתרונו. כמו כן, על הסביבה החיצונית (ובעיקר ההורים) מוטלת האחריות לספק את צרכי הילד בצורה הולמת – כך שלא ייווצר חסך או עודף.
המודל נשען על התפיסה לפיה 5 השנים הראשונות לחיים הן המשמעותיות ביותר ובהן מתפתחת האישיות כולה (לפיכך 3 השלבים הראשונים במודל מקבלים התייחסות תיאורטית מורחבת). אותה הנחה הובילה את פרויד לטעון כי כמעט כל סימפטום פסיכולוגי בבגרות הוא למעשה תוצר של הפרעות בשלבי ההתפתחות המינית בילדות.
תהליכים המפריעים להתפתחות התקינה
• פיקסציה/ קיבעון – מצב בו חלק מהאנרגיה הליבידינלית "נתקעת" בשלב כלשהו ולכן חלק מההתנהגויות המאפיינות את אותו שלב בילדות נשארות גם בבגרות. פיקסציה עלולה לנבוע מעודף או מחסך במענה סביבתי, ולכן גם סוג הקיבעון יכול להשתנות בהתאם. למשל, אדם עם "קיבעון אוראלי" עלול להיות תלותי בצורה מוגזמת ("כל מה שניתן לי הוא לא מספיק") או עצמאי בצורה מוגזמת ("אני לא צריך אף אחד").
• רגרסיה – מצב בו מתרחשת "חזרה" לשלב מוקדם יותר בהתפתחות כתוצאה מקושי בשלב מתקדם יותר או קושי לעבור בין השלבים. למשל, במצב של רגרסיה, ילד בוגר שגילו תואם את השלב האנאלי, יפגין התנהגויות התואמות את השלב האוראלי.
5 שלבים להתפתחות הפסיכוסקסואלית
שלב 1: השלב האוראלי
גיל: 0-1; אזור ארוגני: פה
פרויד טען כי כל בני האדם מופעלים בבסיסים מעיקרון העונג – הרצון המולד לחוות סיפוק והנאה בכל רגע נתון. לדבריו, בשלב האוראלי, השלב הראשון בהתפתחות, התנהגות תינוקות מונעת אך ורק מדחפים ויצרים, ומכוונת להנאה מקסימלית לפי אותו עיקרון. כיוון שבשלב זה האזור הארוגני הוא הפה, ניתן להגיד כי תינוקות חווים את העולם דרך הפה שלהם ושואבים הנאה מפעולותיו כמו יניקה, בליעה ונשיכה. לאורך שנת חייו הראשונה, התינוק תלוי לחלוטין באחר לצורך סיפוק צרכיו, וסיפוק הולם שלהם יאפשר לו להתמודד עם דרישות המציאות ולפתח מנגנונים מורכבים יותר בהמשך (כמו האגו).
הקונפליקט המרכזי בשלב האוראלי מתייחס נע סביב תלות. במצבים בהם התינוק חווה חסך בסיפוק צרכיו או עודף סיפוק (כלומר, כמעט ולא חווה מצבים של חוסר סיפוק) עלולה להתפתח אצלו פיקסציה וקושי ביצירת עצמאות מותאמת. קיבעון בשלב זה יכול לבוא לידי ביטוי בבגרות בהתעסקות מוגזמת בפה (דיבור מרובה, אכילה, עישון ועוד), וכן בתלותיות מופרזת או חוסר מוכנות לחוות תלות.
שלב 2: השלב האנאלי
גיל: 1-3; אזור ארוגני: פי הטבעת
השלב השני במודל הוא השלב האנאלי, בו האזור הארוגני הוא פי הטבעת. בשנים אלו מתפתחת יכולת השליטה של הילד בגופו ובצרכיו. אותה שליטה מסבה לילדים הנאה מרובה, שכן היא מסמלת את ראשית עצמאותם. כך, הילד לומד שיש לו שליטה בסוגרים והוא יכול לשחרר או לשמור על פי רצונו. במקביל, בשלב זה מחנכים מרבית ההורים את הילד/ה לניקיון בעשיית הצרכים, כך שעשויים להתפתח מאבקי כוחות בין הילד/ה להוריו.
הקונפליקט המרכזי בשלב זה מתייחס לשליטה. כאשר יש חוסר הלימה בין הסביבה לילד, בין אם הסביבה מענישה מדי או מזניחה מדי, עלול להיווצר עיסוק יתר בשליטה. קיבעון בשלב זה יכול להתפתח בצורות שונות, בהתאם לדרישות הסביבה מהילד/ה. חינוך נוקשה או מוקדם מדי להרגלי ניקיון עלולים להוביל לקיבעון אנאלי שבא לידי ביטוי באובססיביות, עקשנות, נוקשות ועיסוק מוגזם בסדר וניקיון ("אישיות אנאלית"). מצד שני, חוסר במתן גבולות או הזנחה יכולים להוביל להתפתחות אישיות אימפולסיבית, מוזנחת, רשלנית, עם קושי בדחיית סיפוקים.
שלב 3: השלב הפאלי
גיל:3-6; אזור ארוגני: איבר המין
על פי פרויד, זהו השלב הדומיננטי ביותר בהתפתחות. האזור הארוגני בשלב זה הוא איבר המין, אך בניגוד לבגרות, אין התייחסות לאדם אחר לשם סיפוק או הנאה. בגילאים אלו, ילדים נהנים מלגלות את איבר מינם ובנוסף, הם מגלים כי לבני/ בנות המין השני יש איבר אחר. גילוי זה מוביל לפי פרויד להתפתחות התסביך האדיפלי, המהווה את הקונפליקט המרכזי של השלב. קונפליקט זה סובב סביב תמות של סמכות ופיתוי, וקשור בגיבוש המיניות והזהות המינית.
תסביך אדיפוס מתייחס למצב בו הילד מפתח אהבה כלפי ההורה מהמין האחר, בעוד ההורה מאותו המין כמוהו הופך להיות יריבו. יש לציין שפרויד התייחס רק לילדים בנים, ואף קרא לשלב זה על שם איבר המין הגברי (פאלוס), מה שמעיד על הטייתו. בהמשך, הרחיב יונג את התיאוריה והתייחס לתסביך אלקטרה – הקונפליקט המקביל המתרחש בקרב ילדות.
התמודדות טובה עם תסביך אדיפוס מובילה להתפתחות מינית תקינה (התקה של התשוקה מההורה אל עבר בן זוג) ולהתפתחות הסופר-אגו. קיבעון בשלב האדיפאלי יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, כתלות באופן שבו הסביבה והילד/ה הגיבו לדרמה האדיפלית. סביבה המאפשרת את מימוש התשוקה בצורה עודפת ולא שמה גבולות לילד/ה, עלולה ליצור קיבעון הנוגע לפיתוי (כיבושים מיניים, תחרותיות, או חוסר עניין מיני). לעומת זאת, סביבה שדוחה באופן מוגזם את תשוקות הילד עלולה ליצור קיבעון הנוגע לסמכות (קושי בקבלת סמכות או כניעה קיצונית לסמכות).
שלב 4: שלב החביון
גיל: 6-12; אזור ארוגני: אין
לפי פרויד, שלב זה שונה משאר השלבים במודל כיוון שלמעשה הוא מהווה "הפוגה" בהתפתחות הפסיכו-סקסואלית. פרויד טען כי בשנים אלו הדחפים המיניים מודחקים, ואין איבר ארוגני בגוף שבו מרוכזת האנרגיה המינית. לכן, הילד/ה פנוי ללמידה ולרכישת מיומנויות חברתיות.
בשלב זה הילד/ה מבלה בעיקר עם בני מינו, ותאורטיקנים מאוחרים יותר התייחסו אליו כאל "שלב הומוסקסואלי". אותן תאוריות מתייחסות למעבר בין שלב החביון לתחילת העוררות המינית שמאפיינת את השלב הבא כעשויה להוביל למערכות יחסים מיניות עם בני אותו מין. עם זאת, פרויד טען שהומוסקסואליות היא תוצר של קיבעון בשלב הפאלי ולא בשלב החביון. לפי התיאוריה הקלאסית של פרויד, כיוון שאין קונפליקט בשלב החביון, אין גם קיבעון בשלב זה.
שלב 5: השלב הגניטלי
החל מגיל ההתבגרות ואילך; אזור ארוגני: איבר המין
בשלב זה מתפתחת המיניות כפי שאנו מכירים אותה בבגרות, והאזור הארוגני בשלב זה הוא שוב איבר המין. סביב גיל ההתבגרות מתחילים קשרים עם בני/ בנות המין השני ומי שמגיע לשלב זה מפתח התנהגות מינית תקינה. למעשה, פרויד טען כי שלב זה ממשיך את השלב האדיפאלי, אך בצורה בוגרת יותר. כעת, עיקרון המציאות כבר מבוסס והמיניות ממוקדת באנשים אחרים, שיכולים גם לפי הנורמות להוות מוקד משיכה ראוי. הדחף המיני מאוזן בשלב זה כך שאינו מתבסס רק על דחפים וסיפוק אך גם לא רק על דרישות החברה והמציאות.
מקורות
ביטמן, א. (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
סטור, א. (1993). פרויד: מבוא ביקורתי קצר. עליית הגג.
מיטשל, ס.א., ובלאק, מ.ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים.
