כולנו רוצים להיות ההורים הכי טובים שרק אפשר, לגדל ילדים שמחים ובריאים ולהעניק להם את כל מה שהם צריכים. כשהילד נתקל בקושי, בין אם הוא התפתחותי, לימודי, חברתי, התנהגותי או רגשי, לעיתים אנחנו מוצאים את עצמנו אבודים ולא בטוחים מה לעשות ולאן לפנות. מתי כדאי לפנות לטיפול רגשי לילדים? האם הילד זקוק לטיפול מקצועי מעבר למסגרת הביתית והחינוכית? אם כן, איזה סוגי טיפול קיימים? ואיך אנחנו כהורים מתמודדים?
.jpg)
.png)
.jpeg)
האם מדובר בתקופה חולפת, קושי זמני ופתיר או התמודדות רצינית המצריכה טיפול?
מומלץ לפנות לטיפול רגשי כאשר מזהים שילדכם מתמודד עם מצוקה רגשית או שהתפקוד שלו נפגע. עם זאת, ילדים רבים נהנים מרמות גבוהות של חוסן ועמידות נפשית, ולכן, לעיתים קרובות אין צורך בטיפול פסיכולוגי, גם במקרים של התמודדויות מורכבות. לפעמים תמיכה הורית משמעותית, יחד עם ליווי של הצוות החינוכי, יכולים להביא לשיפור ופתרון הבעיה.
אז מתי בכל זאת כדאי לפנות לטיפול מקצועי? המצבים הבאים עשויים לרמוז שכדאי לבדוק לעומק את הצורך בפנייה לטיפול בילדים:
מצוקה רגשית: האם ילדכם מפגין מצוקה נפשית מתמשכת?
מצוקה יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה ישירה כמו אמירה ישירה, בכי וחרדה, או בצורה עקיפה, דרך עצבנות, עיסוק במוות, מצב רוח ירוד, היעדר עניין בפעילויות תואמות גיל וכדומה.
קשיים חברתיים: האם ילדכם מבודד חברתית או מעדיף לשחק לבד?
היעדר מיומנויות חברתיות או התנהגות חברתית אשר אינה תואמת את גילו של הילד מעידים פעמים רבות על צורך בפנייה לטיפול רגשי לילדים, בכדי לסייע בהתמודדות עם הקשיים הרגשיים שבבסיס המצוקה החברתית, ולחזק את מיומנויותיו החברתיות.
רמת תפקוד: האם ילדכם מראה קשיים מוטוריים, קשיים בשפה, קשיים קוגניטיביים או רגשיים ברמה היומיומית?
למשל, קשיי תפקוד או ריכוז בבית הספר על רקע הפרעת קשב וריכוז, קשיי אחיזה בעיפרון או רמת חרדה גבוהה אשר אינה מאפשרת לו להתנסות ולהצליח. במקרים אלו חשוב לבחון את הגורמים לקשיי התפקוד – האם מדובר בעיכוב התפתחותי או שקיים בסיס רגשי הפוגע בתפקודו ומונע ממנו להתקדם?
רגרסיה: האם חלה נסיגה פתאומית ומתמשכת בתפקוד, לעומת איך שהיה קודם לכן?
ירידה פתאומית בתפקוד מעידה לא פעם על קושי רגשי. למשל, חזרה פתאומית להרטבה בלילה, חזרה למוצץ או התנהגות ילדותית (ולא אופיינית) עשויים להצביע על כך שהילד מתמודד עם קושי רגשי המצריך פנייה לטיפול.
עם זאת, חשוב להדגיש כי נסיגה מסוג זה עשויה להוות גם תגובה נורמלית לשינויים וקשיים איתם הילד מתמודד, כמו כניסה לגן חדש, הולדת אח, נסיעה ממושכת של אחד ההורים לחו"ל וכדומה. במקרים מסוימים רגרסיה "נורמלית" עשויה להתקבע גם מעבר להסתגלות לשינוי. לכן, אם אין שיפור לאחר פרק זמן סביר, כדאי לפנות לבירור מקצועי.
בעיות התנהגות: האם ילדכם מפגין בעיות התנהגות?
קשיים התנהגותיים, כגון חוסר קבלת גבולות, הפרעות במסגרת החינוכית, אלימות מילולית או פיזית, קשיי שליטה עצמית והתקפי זעם, מאותתים לרוב על קושי עמוק יותר. הסימפטום ההתנהגותי יכול להעיד על קושי רגשי או על מצב לא מאובחן, כמו הפרעת קשב וריכוז (שאימפולסיביות, למשל, הוא אחד ממאפייניה). היות ובעיות התנהגות לרוב אינן מעודדות אמפתיה בקרב הסביבה, התגובות לילד עשויות להנציח את המצב ולפגוע בתחושת הערך העצמי שלו.
התנהגות מינית: האם ילדכם מפגין התנהגות מינית מוגזמת או לא מותאמת?
התנהגות מינית לא מותאמת יכולה להתבטא בעיסוק מוגזם באוננות, התבטאויות או התנהגויות מיניות יוצאות דופן, עיסוק מוזר בתכנים מיניים דרך ציור או משחק, התפשטות במקומות ציבוריים, ניסיון לגעת באיברי מין של אחרים וכן הלאה. דפוסי התנהגות אלו מעידים לא פעם על קשיים רגשיים, ובמקרים מסוימים עשויים להוות חשד לפגיעה מינית או חשיפה לתכנים מיניים בלתי הולמים.
חשיפה לטראומה: האם ילדכם נחשף לטראומה קשה?
במידה וידוע לכם שילדכם התמודד עם טראומה משמעותית, כמו התעללות או טראומה מינית, מומלץ לפנות בהקדם לטיפול אשר יאפשר לילד לעבד את האירועים הקשים שחווה, לשקם את אמונו באנשים אחרים ולצמצם את השפעת האירוע על המשך חייו.
לרוב, טיפול רגשי לילדים ישלב בין טיפול בילד עצמו לבין הדרכת הורים. הטיפול מהווה מקום בטוח ומכיל בו הילד יכול לבטא קשיים ורגשות המעסיקים אותו. הטיפול יכול להיות דרך משחק, ציור או שיח, כאשר המטפל מלווה את הילד ומסייע לו לעבד את מה שעומד בבסיס הסימפטומים שלו.
פסיכותרפיה פסיכודינמית – הטיפול יתמקד לרוב ביצירת קשר עם עולמו הפנימי של הילד באמצעות משחק. בגישה זו רואים את המשחק כשפה, דרכה הילד יכול להביע את קשייו, חוזקיו, משאלותיו ופחדיו.
למשל, ילד המתמודד עם גירושיי הוריו, יכול להשתמש במשחק דמיון בטיפול בכדי "להמחיז" את המצב בבית, את חששותיו ואת קשייו. במהלך המשחק המטפל יתאר את רגשותיהם של הדמויות במשחק, ישמיע אותן בקול בפני הילד, וכך יסייע לו לעבד את רגשותיו וחוויותיו. בנוסף, המטפל יוכל לגייס את הילד לחשיבה משותפת על פתרונות ודרכי התמודדות עבורן, כגון טכניקות הרגעה עצמית להתמודדות עם חרדה ושיח פתוח עם ההורים.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – גישה טיפולית זו מתמקדת לרוב בבעיה מוגדרת או בסימפטום מפריע, כמו פחד, חרדה או קושי התנהגותי או רגשי. הטיפול משלב עבודה על זיהוי דפוסי חשיבה והתנהגות המשמרים את הסימפטום, התמודדות ישירה והדרגתית עם הגורם לקושי, ו"חינוך פסיכולוגי" – מתן מידע ישיר על הבעיה ודרכי ההתמודדות עימה.
טיפול דיאדי – טיפול המשלב מפגשים משותפים עם הילד וההורה, לצד עבודה פרטנית עם ההורים.
אפשרויות נוספות שעשויות לעלות הן טיפול קבוצתי, ריפוי בעיסוק או קלינאות תקשורת, לפי צרכיו של הילד.
ההורים הם הדמויות המרכזיות בחייו של הילד, והאחריות המוטלת על כתפינו כבדה. אך עם זאת חשוב לזכור שגם הורים הם בני אדם והם אינם מושלמים. המושג "אמא (או אבא) טובה דיה" אומנם מוכר להורים רבים אך קשה ליישום.
לכן, חיזוק היכולות ההוריות והביטחון, יכולים לסייע לילד ולמשפחה בצורה משמעותית על ידי שינוי האופן בו ההורים מגיבים לילד. נתאר שתי שיטות מרכזיות המתמקדות בהורים:
הדרכת הורים מסייעת להבין את קשייו של הילד, ולרכוש כלים איתם יוכלו לעזור בהתמודדות ולשפר את הקשר והתקשורת איתו. באמצעות ההדרכה, שיכולה להתקיים במקביל לטיפול או בפני עצמה, הורים לומדים להנחות את הילד להתמודדות עם חרדות נטישה או פוביות, לומדים להציב גבולות באופן יעיל, ולומדים לפתח שיח בריא עם ילדם כדי שיחווה את אותו בטחון שהוא מרגיש בטיפול, גם בבית.
טיפול בהורות שונה מהדרכת הורים, בכך שהוא מתמקד פחות בהדרכה מעשית, ושם את ההיבטים הרגשיים והזהות של אדם כהורה במרכז. טיפול בהורות מביט לעומק על ההורות עצמה, כיצד היא נחווית, כיצד ההורה מתמקם בתוכה, כמה התנגדות או נוחות היא מעוררת, מהם ציפיותיו מעצמו כהורה ומילדיו, וכיצד ציפיות אלו משפיעות על הסביבה הביתית.
מעל לכל, בכל הקשור לדבר היקר ביותר עבורכם, חשוב ללכת עם תחושת הבטן כשהיא אומרת לכם שמשהו לא טוב עובר על ילדכם. אם אתם מוצאים את עצמכם מתלבטים יותר מדי, יכול מאוד להיות שאתם לא שקטים, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע ולבדוק. טיפול רגשי לילדים לא חייב להיות תהליך ארוך, אך במקרים מסוימים הוא נחוץ, ולעיתים הוא יכול לעשות את כל ההבדל בהתמודדות, עבור ילדכם ועבור האדם שיגדל להיות.
