שתי האנליזות של מר זי הוא שם מאמר של קוהוט, אשר נחשב מכונן בייסוד פסיכולוגית העצמי, וכולל תיאור מקרה של טיפול במר זי. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על האנליזות במרכזו של המאמר.
שתי האנליזות של מר זי הוא שם מאמר של היינץ קוהוט מ-1979, אשר במרכזו תיאור מקרה המדגים את המעבר שעשה ממסגרת חשיבה ופרקטיקה פרוידיאנית קלאסית לזרם פסיכולוגית העצמי שכונן. תיאור מקרה זה נחשב למרכזי בייסוד הזרם ובהדגמת עקרונותיו. ברבות השנים, התבססה ההשערה כי מר זי הוא למעשה בן דמותו המוסווה של קוהוט עצמו.
במקור, נדרש קוהוט לכתיבת תיאור מקרה זה בכדי להחליף את תיאור המקרה של מר איקס במהדורה הגרמנית של ספרו "השבתו של העצמי". בכתיבתו על מר איקס, התבסס קוהוט על מטופל של פסיכואנליטיקאית בשם אניטה אקשטדט (Eckstaedt), באישורה ותוך הסוואת פרטים מזהים. לאחר פרסום המהדורה הגרמנית ב-1977, ביקשה אקשטדט מקוהוט שיבצע כמה תיקונים בטקסט לאור חוסר הכרה בה כמטפלת וחשש כי המטופל יזהה עצמו בכתוב. בתגובה לכך, כתב את תיאור המקרה של מר זי במהלך כמה ימי חופשה משפחתית בעיירה כרמל בקליפורניה. כשנתיים לאחר מכן, פורסמה גרסה אנגלית ערוכה של הטקסט כמאמר עצמאי.
האנליזות
במרכז המאמר תיאור של טיפול במר זי אשר כלל, כשמו, שתי אנליזות. הראשונה נמשכה 4 שנים בתדירות של 5 פעמים בשבוע, והשנייה החלה כ-5 שנים לאחר סיום הראשונה, במשך ובתדירות זהים. מר זי הגיע לראשונה לאנליזה באמצע שנות ה-20 לחייו. הוא מתואר על ידי קוהוט כבחור יפה, בעל דיבור רך ומשתהה, אשר פניו החיוורות, הרגישות והחולמניות, עמדו בניגוד לגופו השרירי והאתלטי. באותה העת, היה סטודנט לתואר מתקדם, בן יחיד הגר עם אמו האלמנה בתנאים כלכליים נוחים. אביו מת כ-4 שנים קודם לכן.
בעת הפנייה, מר זי סבל מתסמינים גופניים שונים, קושי ביצירת קשר עם המין השני, תחושה של חוסר הישגיות בלימודיו, ואוננות כפייתית, אשר כללה פנטזיות מזוכיסטיות של שעבוד כחפץ לנשים. היה לו חבר טוב אחד, עמו היה מבלה לעתים גם בחברת האם. קוהוט סבר כי חרף קשייו השונים, חייו של זי שמרו על איזון מסוים אשר הופר כאשר החבר החל קשר עם אישה מבוגרת, והפחית את תדירות הפגישות עמו ועם אמו.
במהלך הטיפול התברר כי כאשר זי היה בן 3 וחצי, אביו חלה ואושפז לתקופה ארוכה, שלאחריה עבר לחיות עם אחות שטיפלה בו. באותה תקופה, לא היה נוכח בחייו של בנו, ומר זי חלק עם אמו את מיטת ההורים. כאשר היה בן 5, האב חזר לגור בבית ומר זי נותר לישון בספה בחדר ההורים עד גיל 8, תוך שהוא עד באופן עקיף ליחסי מין בין הוריו. היחסים בין ההורים היו לא מאושרים ומרוחקים, פרט לשנה האחרונה בחייו של האב, עת האם סעדה אותו. בנוסף לכך, עלה כי כאשר היה מר זי בן 11 חווה קשר מיני לא מותאם עם מורה בן 30.
אנליזה ראשונה: במסגרת אנליזה זו, אשר כאמור הייתה מעוגנת במסגרת פרוידיאנית קלאסית, קוהוט התמקד בפירושיו בתחושות ייחודיות וזכאות נרקיסיסטיות של מר זי, אליהם הגיב המטופל בהתקפי זעם. בהמשך, התמקדה האנליזה בתמות אדיפליות הקשורות לטראומה של הסצנה הראשונית. האנליזה הסתיימה בשיפור ניכר ביחס לקשיים שונים של מר זי: הוא היה מסוגל לוותר על אוננות, עזב את בית אמו, והתנסה לראשונה ביחסים הטרוסקסואליים. אך בדיעבד, קוהוט סבר כי גם הוא וגם המטופל חשו כי משהו אינו כשורה אך לא הצליחו לתת על כך את הדעת. במהלך השנים הבאות, הקשר בין השניים כלל מכתב ממר זי הכולל תשלום אחרון והיתקלות לא מכוונת בתיאטרון ובקונצרט. קוהוט התרשם מרחוק כי מר זי מצליח מבחינה מקצועית ואינו סובל מדיכאון.
אנליזה שנייה: 5 שנים לאחר סיום האנליזה הראשונה, שלח מר זי לקוהוט אגרת חג מולד בה אמר כי ודאי יפנה אליו בקרוב לשם חידוש הטיפול. קוהוט הופתע מכך, אך עודד אותו לעשות זאת באם ירגיש צורך. זמן לא רב אחר כך החלה האנליזה השנייה. מצב העניינים בחייו של מר זי באותה העת לימד את קוהוט כי בניגוד לתחושותיו, האנליזה הקודמת לא ריפאה את המטופל מנטיותיו המזוכיסטיות אלא רק הסיטה אותן לתחומים אחרים. באותה העת מר זי לא נהנה מעבודתו חרף הצלחתו, היה מעורב בקשרים שטחיים, וחיי המין שלו לא היו מספקים. במהלך יחסי מין שקע בפנטזיות מזוכיסטיות בכדי להימנע משפיכה מוקדמת, וכן נאבק במשך חודשים ברצונו לחזור לאוננות מזוכיסטית. במקביל, אמו הפכה פסיכוטית עם דלוזיות פרנואידיות.
האנליזה השנייה הייתה כאמור במסגרת פסיכולוגיית העצמי החדשה, במהלכה, קוהוט זיהה העברת אידיאליזציה והעברת מראה ונתן להן להתהוות, בהתאם לעקרונות הגישה, כהחייאה של צרכי ילדות שלא סופקו. אנליזה זו התמקדה בתחילה בהיבטים פתולוגיים בקשר של זי ואמו ולאחר מכן עברה להתמקד בקשר עם אביו, ובצורך של מר זי בדמות אב חזקה יותר. קוהוט חש כי התהליך באנליזה הביא הפעם לשינוי אמיתי ועמוק. אשר הוביל להיחלצות מהתמזגות עם האם ללא אובדן הכישורים, המיומנויות והיכולות שהפנים ופיתח באמצעות הקשר עמה, ותרם לחיבור ליכולות ולכוחות של האב. בתוך כך, התגבש העצמי האוטונומי של מר זי והוא יכול היה לחתור למימוש מטרות חייו מתוך שמחה. לאחר האנליזה מר זי התבסס במקצועו. בנוסף, כפי שבישר לקוהוט בשתי אגרות חג ששלח לו - התחתן ונולדה לו בת.
אנליזה זו מדגימה את המפנה שחל בחשיבה ובטכניקה של קוהוט ואת ההשפעה של מפנה זה על המיקוד באנליזה, החומרים בהם נגעה והמשמעות אשר נתנה להם, כמו גם על הבנת התהליכים אשר התרחשו בה. כך לדוגמא, אנליזה זו כללה הבנה של הקשר עם האם כפתולוגי יותר, הכרה בחשיבות דמות האב כזולת עצמי. התייחסות למרכיבים שונים שלא במסגרת מודל דחפי אלא בהקשר של יחסים עם זולת עצמי, ולמרכיבים אחרים לא כהתנגדות אלא כביטוי של מאבק להגדרת העצמי.
ההשערה האוטוביוגרפית
לאחר מותו של קוהוט, התבססה ההשערה כי מר זי מבוסס למעשה על דמותו שלו. בין המחזיקים בעמדה זו היו בנו של קוהוט, תומאס, ולפי דיווחו של הבן, גם אמו, אליזבת, דהיינו אשתו של קוהוט. בעקבות כך, נכתבו מאמרים מפורטים, ביניהם על ידי הביוגרף של קוהוט, צ'ארלס ב. סטורזייר, אשר ביססו את הקשרים בין הדמות במאמר לביוגרפיה של האדם הממשי. עם זאת, חשוב לומר כי קוהוט עצמו מעולם לא הודה בכך, אף כי התנהגויות שונות שלו סביב תיאור מקרה זה אכן מחזקות זאת.
לאורך השנים, מאמר זה שימש כמקור פורה לדיונים, בקרב ממשיכי גישתו ומחוצה לה, ובתוך כך עלו לגביו ביקורות שונות. בין היתר, יש שטענו כי החומר של תיאור המקרה הוצג באופן סלקטיבי אשר לא מאפשר לבחון את מידת תמיכתו בעקרונות פסיכולוגיית העצמי. בהקשר של ההשערה האוטוביוגרפית, העלה סטרוזייר טענה רחבה יותר ביחס לתוקף המדעי של תיאורי מקרה. עם זאת, הוא סבר כי מקרה זה מספק חומר משמעותי ומאלף, והבין את הצורך של קוהוט להסוות כי מדובר בו.
מקורות
Brothers, D. (2015). What I learned From Paul Ornstein—And about him. International Journal of Psychoanalytic Self Psychology, 10(2), 172–178
Hamilton, J.W. (1994). Some Comments on Kohut's The Two Analyses of Mr. Z. Psychoanalytic Psychologoy, 7/(4), 525-536
Kohut, H. (1979). The two analyses of Mr Z. The International Journal of Psychoanalysis, 60(1), 3–27
Strozier, C. B. (1999). Heinz Kohut and "The 2 Analyses of Mr. Z": The use (and abuse?) of case material in psychoanalysis. Psychoanalytic Review, 86(4), 569–586
