אחת מן התרומות החשובות ביותר של הפסיכולוג אריק אריקסון היא תאוריית ההתפתחות בשלבים שהגה, אשר מתארת פאזות פסיכולוגיות שונות ביניהן האדם עובר לכל אורך חייו. תיאוריה זו מוסיפה להשפיע גם כיום על עבודתם של פסיכולגיים קליניים, חינוכיים, התפתחותיים ותעסוקתיים.
כשאנו חושבים על המושג 'שלבי התפתחות' אנו נוטים לחשוב על התפתחותם של ילדים או מתבגרים, אלא שתאורטיקנים שונים הציעו כי ההתפתחות נמשכת למעשה לאורך כל החיים. אריק אריקסון, פסיכואנליטיקאי אשר השתייך לזרם פסיכולוגיית האגו, הדגיש את השפעתה של החברה על דפוסי ההתפתחות של האדם ועל גיבוש זהותו במהלך החיים, מהינקות ועד לזקנה. הוא האמין שהפרט והתרבות הקהילתית שבתוכה הוא חי משפיעים זה על זה ללא הפסק.
לפי אריקסון, ה"אני" מתגלה במהלך רצף קבוע של שלבים, כאשר כל שלב מאופיין במשבר פסיכו-חברתי שונה אשר מבוסס על התמודדות עם כוחות מנוגדים. המשבר מהווה נקודת מפנה קריטית בה יכולה לחול התפתחות לטובה או לרעה - התמודדות טובה עם הקונפליקט המאפיין את אותו שלב מובילה לזכייה ביכולת אשר תאפשר לאדם להתמודד בצורה קלה יותר עם השלב הבא ברצף ההתפתחות. כל שלב פסיכולוגי מותאם להתפתחות הפיזיולוגית המתרחשת באותו הזמן, עמה צריך האדם להתמודד. השלבים נקראים אפי-גנטיים (epi = עומד, genesis = להתגלות), היות שהם נקבעים בלידה ומתרחשים בסדר מובנה מראש ולאורך פרק זמן ממושך. כך האדם עובר דרך מספר תחנות בחייו, ואופן ההתמודדות שלו עם כל אחת מהתחנות היא המעצבת בסופו של דבר את זהותו ואת אישיותו.
את חמש התקופות הראשונות ביסס אריקסון על שלבי ההתפתחות המינית של פרויד, ואילו שלוש התקופות הנוספות שציין מתרחשות החל מסוף גיל ההתבגרות ועד לזקנה. כל אחד מהשלבים מאופיין בהתמודדות פיזיולוגית, פסיכולוגית וחברתית, מאופיין במשבר מרכזי, ופתרון מוצלח שלו מוביל להישג התפתחותי אותו כינה אריקסון "מעלה". אי השגה של מעלה מסויימת תקשה על האדם בהתמודדות שלו עם המשבר הבא בתור.
השלב האוראלי-סנסורי (ינקות)
המשבר: אמון מול חשדנות; המעלה: תקווה.
שלב זה מתרחש בשנת החיים הראשונה, כאשר ההתפתחות הפיזיולוגית ממוקדת באזור הפה. התינוק לומד "לבלוע" ולהכניס לתוכו את העולם דרך החושים, ובמקביל לומד על האמצעים המאפשרים לו לדחות דברים לא רצוניים (סגירת הפה, הקאה וכד'). כך, לפי אריקסון, המשימה הפיזיולוגית הראשונה המוצבת בפני התינוק היא הזנה. יחד עם זאת, אין זה מספיק שהדמות המטפלת הראשונית תדאג לצרכיו הפיזיולוגיים הבסיסיים בלבד. אם הדמות המטפלת נענית לצרכי התינוק באופן מהימן ואוהב - התינוק מקבל חוויה של ביטחון בסביבה ובעולם שסביבו, באמצעותה הוא משיג אמון בסיסי. אם צרכיו הפסיכולוגיים הראשוניים הללו אינם נענים, הוא יחוש כי אינו יכול לסמוך על עצמו ועל הסביבה, ויפתח חשדנות או חוסר אמון בסיסי. במידה והמשבר נפתר בתמהיל נכון של הרבה אמון בסיסי ומעט חשדנות (מאחר ולא יעיל לבטוח בכל מבלי לצפות לשום סכנה), ישיג התינוק את המעלה הפסיכולוגית הראשונה, שהינה תקווה - תחושה חיובית לגבי העתיד ולגבי האפשרות להתמודד איתו.
השלב השרירי-אנאלי (ילדות מוקדמת)
המשבר: אוטונומיה מול בושה וספק; המעלה: כוח רצון.
שלב זה מתרחש בשנות הילדות המוקדמת (גילאי 2-3 שנים), והוא מאופיין במשימה הפיזיולוגית של שליטת הפעוט על סוגרי הגוף. כמו כן, בשלב זה לומד הפעוט לאחוז בחפצים ולעזוב אותם על פי דרישות ההורים והסביבה. המשימה הפסיכולוגית העיקרית היא השגת אוטונומיה, וזו מושגת כאשר ההורים מספקים לפעוט דרישות נוקשות, אך בד בבד תומכים בשאיפותיו לעשות דברים לבד, ואינם פוגעים באמון שלו. כאשר ההורים מצפים מהילד לעצמאות במקומות שבהם הוא אינו מוכן להם, או לחילופין כאשר הם אינם נותנים לו להתמודד עם שום משימה בכוחות עצמו, יתעוררו אצלו רגשות של בושה וספק. ילד כזה עלול לגדול להיות מבוגר נוקשה וכפייתי, ועלול אף לאבד את האמון שהושג בשלב ההתפתחותי הקודם. כאשר מושג האיזון הנכון בין אוטונומיה רבה לבין מעט בושה וספק, ישיג הפעוט את המעלה של כוח רצון חופשי (היכולת לבחור מה ברצוני לעשות), ויוכל להתקדם לשלב הבא.
השלב התנועתי-גניטלי (טרום חובה)
המשבר: יוזמה מול אשמה; המעלה: תחושת מטרה.
שלב זה מתרחש בין השנים 3-5. אריקסון לא חלק על דעתו של פרויד בנוגע למרכזיותה של שאלת הזהות המינית בשלב זה, הבאה לידי ביטוי בעיקר בקונפליקט האדיפלי, אך הוסיף לכך מטרות חשובות לא פחות, כגון התפתחות השליטה על התנועה והעשרת היכולת הלשונית. היבטים אלו מקבלים דגש מיוחד בתיאוריה העומדת בבסיס הפסיכולוגיה ההתפתחותית. המשימה הפסיכולוגית העיקרית בתקופה זו הנה השגת יוזמה - הילד נהיה פעיל ואקטיבי, לוקח אחריות על דברים כמו אינטראקציות עם ילדים אחרים או טיפול באחים קטנים, וזוכה באישור הסביבה. במקביל, מבין הילד כי הוא מתחרה על תשומת ליבה של אמו מול אביו. ההבנה הזו מעוררת עוינות כלפי האב ועשויה להוביל לרגשות אשמה. הפתרון המוצלח, כמו במודל האדיפלי הקלאסי, נעוץ בהזדהות עם האב והפנמה של האיסורים והסטנדרטים שהוא מציב. במקרה כזה בונה הילד זהות מינית חיובית ומשיג את המעלה של תחושת מטרה - היכולת להציב מטרות ולהתקדם לקראת הגשמתן, ללא רגשות אשם או חשש מעונש.
שלב החביון (גיל בית הספר)
המשבר: יצרנות מול נחיתות; המעלה: תחושת יכולת.
שלב זה מתרחש בין השנים 6-11, המקבילות לגילאי בית הספר היסודי בעולם המערבי. בשלב זה הילד יוצא החוצה לעולם ונחשף באופן מסיבי לאלמנטים של החברה והתרבות שמחוץ למשפחה. גם הדרישות מהילד הולכות וגדלות: הוא נדרש ליכולת למידה גבוהה, להצלחה בלימודים ולגילוי אחריות. היצרנות מתפתחת דרך ההבנה של הילד שעבודה מובילה לתוצר. במידה והילד חווה כישלונות בהשגת הזהות היצרנית, עלולה להתפתח תחושת נחיתות - הילד ירגיש כי הוא אינו מתאים לאתגרים שהחיים מציבים עבורו. אריקסון הדגיש כאן את האספקט החברתי, לפיו תחושת הנחיתות מתפתחת לא מכיוון שהילד אינו מסוגל לבצע דבר מה, אלא אם לא יזכה להערכת הסביבה על ביצועיו. המעלה הנוצרת בפתרון מוצלח של המשבר הנה תחושה בסיסית של יכולת, כשירות אשר משפיעה על זהותו היצרנית והמקצועית שלו גם בעתיד. רעיונות אלו של אריקסון אודות שלב החביון היוו תרומה משמעותית לחשיבה התיאורטית בתחום הפסיכולוגיה החינוכית.
שלב ההתבגרות
המשבר: זהות מול בלבול תפקידים; המעלה: נאמנות.
שלב זה מתרחש בגילאים 12-18 (בחברה האמריקאית, שבה אין חובת גיוס, עשוי להימשך גם עד גיל 19-20) והוא משלב את כל הצרכים והתפקידים שעובדו בארבעת השלבים הקודמים. בשנים אלו שואל את עצמו המתבגר את השאלה הקלאסית "מי אני?" והוא אינו חייב בתשובה חד-משמעית. זוהי תקופה של מורטוריום, פסק זמן עבור המתבגר בו מתאפשר לו לבחון זהויות ותפקידים שונים, במטרה לצאת ממנו עם זהות אישית, מינית, מקצועית וחברתית מגובשת יחסית. בניגוד לפסיכואנליטיקאים הקלאסיים, שטענו כי הקונפליקטים המרכזיים בשלב זה מתרחשים בין האגו לאיד, אריקסון טען כי הקונפליקט הוא בין תפקודים שונים בתוך האגו. גיבוש הזהות כולל 3 מרכיבים חשובים:
* תחושת אחידות ועקביות בזהות של המתבגר עצמו.
* תחושת אחידות ועקביות באופן שבו אחרים רואים אותו.
* התאמה בין התפיסה האישית לגבי אישיותו לבין התפיסה החברתית אותה.
הצלחה במשימה זו מובילה להגדרה עצמית של הזהות ושל האישיות. אם ההתנסות היא שלילית או שהתנאים הסביבתיים אינם מאפשרים התנסות ראויה, התוצאה תהיה בלבול תפקידים וחוסר יכולת של המתבגר לבחור לעצמו זהות ברורה ועקבית לאורך זמן. תוצאה אחרת יכולה להיות בחירה בזהות שלילית, כגון זהות עבריינית. המעלה המושגת הנה נאמנות, המאופיינת בעקביות בזהות העצמית והזדהות עם המשפחה והחברה שבה גדל המתבגר. כתיבתו של אריקסון על גיל ההתבגרות ממשיכה לעצב גם כיום את עבודתם של פסיכותרפיסטים העוסקים בתחום הטיפול במתבגרים.
שלב הבגרות המוקדמת
המשבר: אינטימיות מול בדידות; המעלה: אהבה.
שלב זה מתרחש לרוב בין הגילאים 19-35, כאשר מסיים האדם את תהליך ההתבגרות ונכנס לחיי הבגרות. המשימות העיקריות בשלב הזה הן השגה של אינטימיות עם בן/בת הזוג וכן קבלת אחריות במסגרת של עבודה. ביטחונו של האדם בזהות העצמית שגיבש לעצמו צריך להיות מספק על מנת שלא יחשוש לאבד את עצמו במסגרת הקשר האינטימי הזוגי. כאשר האדם אינו מגובש מספיק, או שהוא לא מוכן לוויתורים הנדרשים לשם שותפות אינטימית, הוא יסבול מבדידות. פתרון מוצלח של המשבר מניב את המעלה של אהבה, שהיא מצב של מסירות הדדית (לאו דווקא בהקשר רומנטי), המאפשר המשך בדיקה והיכרות עצמית בתוך מערכות היחסים.
שלב הבגרות
המשבר: פוריות מול קיפאון; המעלה: אכפתיות.
בשלב זה, המתרחש בין הגילאים 35-50, תשומת הלב העיקרית מופנית לטיפול ולדאגה בילדים ולהשקעת המשאבים להבטחת ביטחון לדורות הבאים. בתקופה זו האדם צריך לוותר ולהעניק מעצמו כדי לדאוג לילדיו, וההצלחה שלהם מביאה לו סיפוק. התוצאה החיובית הנה פוריות והגשמה עצמית טובה, ואילו פתרון שלילי יוביל לקיפאון ולתחושה של חוסר עניין בדור הבא ובחיים בכלל. קיפאון בשלב הזה מכונה לעיתים "משבר אמצע החיים" ולפעמים הוא מלווה בהסבה מקצועית או יזימת תהליכי שינוי בליווי פסיכולוג תעסוקתי. כאשר המשבר נפתר באופן חיובי, מושגת המעלה של אכפתיות, שהיא יכולתו של האדם לקחת אחריות לא רק על עצמו, אלא גם על סביבתו בכלל.
שלב הבשלות/זקנה
המשבר: אחידות האגו מול ייאוש; המעלה: תבונה.
שלב זה מתרחש החל מגיל 50 ועד לסוף החיים, ובו עורך האדם סיכום של ההישגים ושל הכישלונות בחייו. כאשר האדם מסתכל לחיוב על ההתפתחות ועל ההישגים שלו, מצליח לערוך אינטגרציה בין הטוב והרע שהשיג בחייו, וחש שחי חיים מספקים ומלאי משמעות - התוצאה תהיה תחושה של אחידות באגו. תוצאה שלילית של סיכום כזה תוביל לתחושה של החמצה וכן לייאוש בשל חוסר היכולת לתקן. המעלה הנרכשת בשלב זה היא תבונה, המלווה בהשלמה עם המוות ובתחושה של סיפוק מהחיים שחלפו. באופן טבעי, רעיונות אלו של אריקסון מהווים ציר מרכזי בתהליכים טיפוליים בזקנה ובעשייה העומדת בלבה של פסיכותרפיה בגיל השלישי.
מקורות
אריקסון, א. (1987). זהות: נעורים ומשבר. תל-אביב: ספרית פועלים.
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
Friedman, L. J. (2000). Identity's Architect: A Biography of Erik H. Erikson. Cambridge, Mass.: Harvard University Press
