Tourette Syndrome - תסמונת טורט

תסמונת טורט, הקרויה על שם הנוירולוג הצרפתי שתיאר אותה לראשונה בסוף המאה ה-19, מאתגרת את הנטייה האנושית לקונפורמיות. לצד התמודדות לא פשוטה, אנשים עם תסמונת טורט מכניסים צבע, תנועה וצלילים לתוך השפה והגוף, ומכניסים את הבלתי צפוי לתוך הצפוי. בתרבות, לתסמונת טורט יש יחסי ציבור מורכבים, כאלו שהפכו אותה לתופעה מוכרת, אך בעיקר על הצדדים ההומוריסטיים שלה (כמו הנטייה לקלל באופן לא רצוני), לא פעם על חשבון המתמודדים. בעמוד זה נצלול להיכרות מעמיקה עם תסמונת טורט, על תסמיניה, אבחנתה ודרכי הטיפול.

תסמינים קליניים

תסמונת טורט הינה הפרעה נוירו-התפתחותית, חלק מקבוצת הפרעות טיק של הילדות, המאופיינת בשילוב של טיקים תנועתיים וקוליים. מידת חומרתם של הטיקים עשויה להשתנות בין אנשים שונים ובתקופות שונות, אך הם מתרחשים לרוב מספר פעמים ביום, כמעט בכל יום.

• 
  על טיקים וטריקים:
  תסמונת טורט
• שאלות ותשובות על
  OCD בילדים
• התמודדות עם ADHD: איך מטפלים בהפרעות קשב וריכוז?

ניתן לאפיין מספר תסמינים קליניים לטורט:

• טיקים מוטוריים – תנועות בלתי רצוניות של קבוצות שרירים ספציפיות, שיכולות להיות ברמות שונות של חומרה ובכל חלק בגוף. הטיקים יכולים להיות פשוטים, כמו מצמוץ, עיוות הפנים או כיווץ הכתפיים, או מורכבים, כמו דילוג, סיבוב או מגע בחפצים.

• טיקים קוליים – הכוללים יצירת צלילים או מילים באופן לא רצוני. הם יכולים להופיע כקולות כמו כחכוח, גניחה או שיעול, וכמילים, כמו חזרה על מילים או משפטים (אקולליה), ובחלק מהמקרים על ידי ביטוי של מילים גסות.

• תחושות מקדימות – אנשים רבים עם טורט חווים תחושות או דחפים המקדימים את הופעת הטיקים. רבים מתארים אותן כמתח או תחושות גופניות לא נוחות, כאשר הטיקים מובילים להקלה זמנית.

• שונות – הטיקים משתנים בתדירות, עוצמה ומשך מאדם לאדם, וגם אצל אותו אדם מזמן לזמן. הם מושפעים מגורמים שונים, כמו לחץ, חרדה, עייפות, התרגשות ועוד.

• קומורבידיות (מצבים נלווים) – צעירים ומבוגרים המתמודדים עם טורט עשויים לא פעם להתמודד עם הפרעות נוירולוגיות או פסיכיאטריות נוספות, כמו הפרעת וקשב וריכוז (ADHD), הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), הפרעות חרדה, ליקויי למידה, דיכאון, וקשיים בויסות החושי.

שכיחות

הופעת טיקים היא תופעה שכיחה יחסית בילדות כאשר לרוב הטיקים עוברים עם הזמן. השכיחות המוערכת של תסמונת טורט נעה בין 3-8 על כל 1000 ילדים בגילאי בית ספר, כאשר היא שכיחה יותר אצל גברים מאשר נשים.

אבחנה על פי ה-DSM-5

מדריך האבחנות האמריקאי מגדיר מספר קריטריונים נדרשים על מנת לקבל אבחנה של תסמונת טורט:

• ריבוי טיקים תנועתיים וטיק קולי אחד לפחות, לא בהכרח בו זמנית.

• תדירות הטיקים עשויה להשתנות מזמן לזמן, אך הם מופיעים בעקביות לפחות לאורך שנה מאז הופעתם הראשונה.

• הופעתם מתחילה לפני גיל 18.

• הופעת הטיקים לא נובעת מאפקט ישיר של חומרים או תרופות (כגון, סם ממריץ), או כתוצאה ממצב רפואי אחר (כגון מחלת הנטינגטון או דלקת קרום המוח).

גורמים והתפתחות

הסימפטומים הראשונים מופיעים בדרך כלל בין גיל 5 ל-10, תחילה באיזור הראש והצוואר, ובהמשך יכולים להתפשט לאיזורים נוספים בגוף. לרוב הטיקים המוטוריים מופיעים לפני הטיקים הקוליים. הטיקים בדרך כלל יורדים בתדירות או נעשים נשלטים יותר לקראת סוף שנות העשרה. עבור חלק מהאנשים, תסמונת טורט היא מצב כרוני הנמשך לתוך הבגרות, ולעיתים קיימת החמרה. עם זאת, לא מדובר במצב דגנרטיבי (כזה שממשיך להחמיר לאורך זמן).

הגורמים לתסמונת טורט אינם ידועים, אך מקובל לראות בהם שילוב של גורמים גנטיים והשפעה סביבתית. נראה שיש בסיס תורשתי לתסמונת טורט, וכן נמצא קשר לאבנורמליות של איזורים במוח, כמו הגרעינים הבזאליים והאונה הפרונטלית, וכן בנוירוטרנסמיטרים כמו דופמין האחראים על תקשורת בין תאי עצב.

טיפול בתסמונת טורט

לא כל מי שמתמודד עם טורט זקוק לטיפול. בחלק מהמקרים הסימפטומים קלים יחסית וניתנים לניהול. עם זאת, כאשר הסימפטומים מפריעים לתפקוד היום יומי, למשל פוגעים בהשתלבותם החברתית של ילדים ובתפקודם בבית-הספר, או מובילים למצוקה, חרדה או דיכאון, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. הטיפול בתסמונת טורט מאפשר התמודדות טובה יותר עם הסימפטומים, הפחתת הטיקים ומתן תמיכה, וכן טיפול בקשיים נלווים.

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי / טיפול התנהגותי: מטרת הטיפול הינה להגביר את השליטה בטיקים ולהפחית את שכיחותם. במהלך הטיפול המטופל לומד לזהות את התחושות המקדימות לטיקים, ומתאמן ביצירת תנועה רצונית בעקבותן, שתחליף את הטיק, במטרה להפחית עם הזמן את תדירות התנועות הבלתי רצוניות.

• טיפול משפחתי או תמיכתי: פעמים רבות עקב חוסר מודעות והיכרות עם התסמונת, הטיקים מפורשים על ידי המשפחה והסביבה כהתנהגות מכוונת של הילד, והילד נענש על כך. חשיבות הטיפול המשפחתי מתבטאת במתן מידע לגבי ההפרעה, ומתן כלים להתמודד עמה על ידי קבלה, הבנה ומתן תמיכה לילד.

• פסיכותרפיה: ההתמודדות עם טורט, אשר מופיעה כאמור לא פעם לצד הפרעות נוספות כמו ADHD או OCD, עשויה להוביל למצוקה משמעותית ולקשיים. פסיכותרפיה מגישות שונות, כמו פסיכותרפיה דינמית או CBT, יכולה לסייע לזהות ולהבין את הבסיס לקשיים, לפתח מנגנוני התמודדות, לעזור לשנות את האופן בו המטופל תופס את מצבו ולחזק את השימוש במשאבים וכוחות.

• טיפול תרופתי: מטרת הטיפול התרופתי היא להוריד את תדירות הטיקים. לא קיימת תרופה אחת לטיפול בטורט, אך ישנן מגוון תרופות שנמצאו יעילות אצל אנשים שונים, ביניהן הלופרידול וקלונדין. בכל מקרה, אין לקחת טיפול תרופתי ללא התייעצות עם פסיכיאטר ומעקבים קבועים.    

מקורות