ד״ר דנה אולמרט הזכירה את ההיסטוריה הפסיכולוגית של יונה וולך, על האשפוזים הפסיכיאטריים והטיפולים שעברה, והציגה מספר פרשנויות פסיכואנליטיות אשר ניתנו לשיריה. ד״ר אולמרט הציעה כי לצד הפיתוי לקרוא את שיריה של וולך דרך נקודת מבט פסיכואנליטית, קריאה כזו מעוררת גם חוסר נחת מפני שהיא מציעה התבוננות מפוצלת בוולך, כמשוררת שהיא בה בעת משוגעת וגאונה. ד״ר אולמרט ביקשה להיחלץ מהפתולוגיזציה והאידיאליזציה של וולך, אשר לדידה של ד״ר אולמרט, מותירה את וולך מחוץ להיסטוריה של השירה העברית, ותחת זאת להתבונן בה בהקשר פואטי רחב יותר, דרך הפניית המבט אל ממשיכי דרכה – משוררים עכשוויים אשר מושפעים משיריה ומתכתבים עמם.
