את הרצאתה פתחה הדס סבירסקי בהתייחסות לנשירה שביצע זיגמונד פרויד המתבגר אל תחום המדעים, כמו גם לתיאורו כי בחירה זו הייתה תוצאה של הקשר שפיתח עם מוריו. בהמשך לכך, ביקשה סבירסקי לתאר את הקליניקה הפסיכואנליטית של המתבגר כמקום בו מתאפשר למתבגר, באמצעות המצאה של מושאי תשוקה חדשים, ליצור את מציאותו הנפשית, כלומר את עולמו.
