בדבריה, הציגה פרופ' יולנדה גמפל את השואה כאירוע אשר עימת את קורבנותיו בעוצמות אמוציונליות כה עודפות ומציפות, עד כי הזיכרונות שנותרו ממנו מהווים מורשת הגורמת להזדהויות אלימות בתוכם ובדורות ההמשך שלהם. בעוד ילדי הניצולים אינם בעלי זיכרונות אישיים מתקופת השואה, הופקדו בתוכם באמצעות העברה טרנס-דורית סממנים שלה. לאורך ההרצאה התייחסה פרופ' גמפל למונחים ונושאים המקבלים חשיבות מיוחדת בדיון אודות העברה טרנס-דורית, כגון 'קרינה' כמטאפורה לאפקטים המפלצתיים שחוללה האלימות הסוציו-פוליטית, חדירת השאריות הרדיואקטיביות למודעות, ביטוייה של הרדיואקטיביות בדור הבא, בנפש או בגוף, כגרעין של הזדהות ועוד.
