את הרצאתה פתחה הילה אשחר בהתנסות חווייתית אשר ביקשה לחדד את ההיבט החד-פעמי והייחודי הטמון לטענתה בכל נפש אנושית. בתוך כך, היא הציעה כי הבנת המוות כחוויה סופית ואין-סופית היא הבסיס לעבודת הליווי הרוחני. עבודה זו הוצגה על ידי אשחר כמבוססת על גישה אנושית, מתבצעת "בגובה העיניים" ומבקשת לראות את האדם במקום בו הוא מצוי באמצעות כלים של הקשבה הוליסטית.
