ד"ר גילית הורויץ התמקדה בהרצאתה בכתבי ביון ובקטעים שונים מספר הזוהר, וביקשה לצייר את ההתערטלות כמקבילה לבקשתו של ביון ממטפלים להשהות את הזכרון, הרצייה והתיאוריות שלהם כאשר הם מגיעים לחדר הטיפול. על אף שהנסיון להתערטל מכל אלו הוא קשה וסזיפי, הציעה ד"ר הורויץ כי הוא מהווה את הבסיס למצב של ערות שבעקבותיה מגיעה התפתחות. את הזכרון או הידיעה אותם תיאר ביון ניתן לדמות למחסן שאנו סוחבים על גבנו, אשר יוצר תחושת מלאות ושובע. מתוך שובע כזה המטפל מתקשה ללמוד דברים חדשים לגבי המטופל ולגבי עצמו, ולכן מתקשה בהמשך להתפתח בצורה מלאה בתוך הטיפול ומחוצה לו.
