אורי נח טען כי תחת מגפת הקורונה התעורר צורך דחוף במחקר אשר יגבה את הקליניקה הציבורית בקהילה ובבתי החולים, ויתמחר את העלויות של ההזנחה של בריאות הנפש. לדבריו, מתן תוקף אמפירי ליעילותו של הטיפול הפסיכואנליטי הוא הדרך היחידה לשנות את ההתייחסות הציבורית לכך. בעניין זה, נח דן בסתירה בין המדעיות אשר מאמינה בניסוי ובכמות, לבין הסובייקטיביזם המאפיין את השדה. בתוך כך, התייחס לאתגר הטמון במחקר של טיפול פסיכואנליטי ארוך טווח, הן ברמה המתודולוגית והן ברמה הכלכלית.
