לאור הקריאה בספר "להעיד על העדים" עסוקה ד"ר חנה אולמן בשאלת המתח בין ה'אני הנארטיבי' ובין 'האני החווה', אותם חקר רבות פרופ' דני כהנמן, חתן פרס הנובל. אולמן מתבוננת במלאכה שמבצעת אמיר בספרה בנסיון לאפיין את עמדת המעידים השונים, כמלאכה של עדה המתבוננת על עדות. היא תומכת בעמדתה של אמיר לגבי האתגר הגדול של הטיפול בטראומה והוא הפיכת האובייקט הרווי לאובייקט בלתי רווי תוך התמודדות עם נארטיב חסום.
