עמנואל עמרמי עסק בהרצאתו במעגליות המצויה בעדות על עדות, במיוחד בעדות על עדות של טראומה. עמרמי מתאר את חוויתו האישית ממתן עדות על אבחון שעשה במקרה של תיק רצח. החוויה של עדות זו שנתן נותרה טראומטית כיוון שכללה בתוכה רגע של כשילת רגליים, מעידה על דוכן העדים, בו הוא מתמוטט על הרצפה אף על פי שלא סבל מאובדן הכרה. עמרמי משתמש במקרה זה על מנת להסביר את המשמעות האדירה הגלומה במעמד העדות.
