אלפרד אדלר, רופא ופסיכותרפיסט בהכשרתו, היה ידיד קרוב של זיגמונד פרויד אך בניגוד לפרויד אשר התמקד בנבכי הנפש- אדלר פיתח גישה הממוקדת בהיבטים בין אישיים וחברתיים ובפרט בהיבטים הוריים וחינוכיים. הגישה האדלריאנית מיושמת כיום במגוון סוגי התערבויות טיפוליות וייעצויות שביניהן הדרכות הורים, פסיכותרפיה, אימון אישי ועוד.
.jpg)
צורך בשייכות: הנחת הבסיס של אדלר היתה כי האדם מונע על ידי הצורך בהשתייכות חברתית- ולא על ידי דחפים מיניים כפי שפרויד טען. אדלר הניח כי הצורך בהשתייכות הוא צורך בסיסי ומהותי אשר משפיע על היבטים התנהגותיים ורגשיים ומהווה חלק משמעותי בהתפתחות הנפשית. בהתאם, הוא הציע כי יש להתייחס אל כל התנהגות (מסתגלת או בלתי מסתגלת) במונחים התנהגות המכוונת ליצירת או חיזוק תחושת השייכות של האדם.
חופש בחירה: אדלר האמין בקיומו של רצון חופשי והדגיש כי גם כאשר אנו מושפעים מהעבר ו/או נמצאים ביסטואציות בהן היכולת שלנו לבחור מוגבלת- יש בידינו אפשרויות בחירה ויכול לקבלת החלטות.
הוליזם: אדלר יצא מנקודת מוצא הוליסטית, אשר רואה את האדם כישות הוליסטית המקיימת מערכות יחסים עם ישויות הוליסטיות אחרות, בניגוד לתפיסות הפרוידיאניות הרווחות אשר הדגישו את המבנים השונים הקיימים בנפש.
סובייקטיביות: הגישה האדלריאנית את החוויה האישית הסובייקטיבית ומתמקדת באופן בו אדם חווה את עצמו, את האירועים בחייו ואת האנשים בסביבתו. זאת, לעומת גישה "אובייקטיבית" אשר מדגישה את ה"אמת" ההיסטורית ואת הצורך לחשוף אותה.
מטרתיות: הגישה האדלריאנית מניחה כי התנהגויותיו של האדם תמיד מכוונות מטרה, ובדרך כלל מכוונת להשגת תחושת שייכות. בהתאם, כלל התנהגויותיו של האדם יובנו מתוך פרספקטיבה המבקשת לזהות את המטרה המודעת או הלא מודעת העומדת מאחורי ההתנהגות.
לסיכום, הגישה האדלריאנית היא גישה אופטימית הרואה באדם יצור פועל, חושב ומכוון בבסיסו למטרות חיוביות. מתוך תפיסה זו, הגישה האדלריאנית מהווה בסיס למגוון התערבויות ייעוציות וטיפוליות המדגישות את יכולתו של האדם להשתנות, לקבל החלטות ולהשפיע על חייו באופן אקטיבי ומכוון.
