טיפול פסיכולוגי הוא המצאה מערבית ובהתאם, במשך שנים ארוכות הטיפול הפסיכולוגי התבסס על תפיסות וכיווני מחשבה מערביים. עם זאת, בשנים האחרונות הולכת וגדלה הפתיחות לכניסתם של רעיונות המאפיינים את תרבות המזרח אל תחום הפסיכותרפיה. פסיכותרפיה בודהיסטית היא מודל טיפול פסיכולוגי אשר מתבסס על אינטגרציה בין תפיסות בודהיסטיות לתפיסות מערביות ועושה שימוש ברעיונות וכלים שמושתתים על תפיסות בודהיסטיות כאמצעים לטיפול במגוון מצבים רגשיים.
.jpg)
פסיכותרפיה בודהיסטית יוצאת מהנחה שמצוקה רגשית המתבטאת בסימפטומים שונים נובעת בבסיסה מקושי של האדם להיות נוכח בחוויתו בהווה ולהיות עמה במגע רגשי, וממשקל יתר שהוא מייחס למחשבותיו ורגשותיו. פסיכותרפיה בודהיסטית מניחה כי אירועים וסיטואציות שונים מעוררים בנו רגשות שונים המתורגמים למחשבות. כאשר אנו חווים תחושות בלתי נעימות אנו מתקשים לשאת אותן ונוטים לתרגם אותם לכדי מחשבות שליליות המעוותות באופן משמעותי את חוויתנו ומגבירות את המצוקה. למשל, אינטראקציה לא נעימה עם בן זוג או חבר עלולה לעורר מחשבות שליליות כ"הוא לא אוהב אותי יותר", "אני לא שווה כלום", "הכל ייהרס אם אני לא אעשה בדיוק מה שהוא מצפה ממני". במקביל לעיוותי חשיבה אלו, קיימת נטייה לניסיון להיפתר מהתחושות השליליות באמצעים אשר לא פעם מגבירים את המצוקה והתסכול (למשל, התמודדות עם חווית האינטראקציה הלא נעימה דרך נקמנות, הסתגרות או ביטול חשיבות היחסים). במילים אחרות, פסיכותרפיה בודהיסטית מציעה כי חוסר היכולת להתבונן ברגשותינו ולשאת גם רגשות בלתי נעימים עלול להביא להחמרת החוויה השלילית ואף להתקבעותה עד כדי התפתחותה של מצוקה נפשית משמעותית, חרדה או דיכאון. תפיסה זו מבוססת על התפיסה הבודהיסטית לפיה המציאות היא ארעית וכוללת גם סבל, אך חוברת גם לרעיונות העומדים בבסיסו של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המציע כי הפרשנות שאנו מציעים לאירועים וחוויות פנימיות אחראית במידה רבה לאופן בו נחווה את הסיטואציה.
מתוך עקרונות אלו, פסיכותרפיה בודהיסטית התפתחה כמודל טיפולי המכוון להרחבת המודעות העצמית, שיפור היכולת לשאת ולהגיב באופן מותאם לרגשות בלתי נעימים, וחיזוק קבלתו העולם הפנימי על מגוון התחושות שבו. לשם כך, פסיכותרפיה בודהיסטית עושה שימוש במספר כלים מרכזיים:
הרחבת המגע עם החוויה הרגשית: כאמור, פסיכותרפיה בודהיסטית מתנגדת לנטייה השכיחה לנסות להיפתר ו"להעלים" תחושות שליליות. בהתאם, פסיכותרפיה בודהיסטית מסייעת למטופל לשהות עם התחושות, להכיר אותן ולהרחיב את יכולתו לשאת אותן. מטופלים רבים מגלים באמצעות פסיכותרפיה בודהיסטית כי המגע עם הרגשות לא רק שאינו מגביר את הסבל אלא אף מקל עליו.
חקירת דפוסי החשיבה: פסיכותרפיה בודהיסטית מתמקדת בזיהוי דפוסי החשיבה אשר מגבירים את הסבל והמצוקה, מתוך הנחה שהכרה באופן בו הם משמרים ומעצימים את הסבל תביא להפחתת האחיזה בהם, ולכך שדפוסים אלו ייטו פחות לצוף באופן אוטומטי.
פיתוח אמפתיה: היכולת לחוש חמלה כלפי העצמי וכלפי האחר היא אחד מעקרונות היסוד של התפיסה הבודהיסטית. בהתאם, פסיכותרפיה בודהיסטית שמה דגש על פיתוח יכולת החמלה, או האמפתיה, של המטופל ועל חיזוק יכולתו להתבונן באופן חומל ומתוך הבנה על רגשות, התנהגויות ומגבלות הן של עצמו והן של אחרים.
מדיטציה: חלק מהמטפלים המציעים פסיכותרפיה בודהיסטית כוללים בטיפול גם מדיטציה או הכוונה של המטופל לעיסוק במדיטציה. הבודהיזם רואה במדיטציה אמצעי מרכזי להתעלות מעל העצמי, החשיבה והנטיות השליליות ובהתאם- פסיכותרפיה בודהיסטית רואה במדיטציה כלי להגברת היכולת להיות נוכח בהווה על החוויה הרגשית שבו, ולוויסות השפעותיהם ההרסניות של דפוסי חשיבה שליליים. לצד זאת, יש לציין כי פסיכותרפיה בודהיסטית אינה מחייבת שימוש במדיטציה במידה והמטפל או המטופל אינם מתחברים לפרקטיקה זו.
לסיכום, פסיכותרפיה בודהיסטית היא מודל טיפולי אשר ממוקד בהרחבת יכולתו של המטופל להיות במגע עם חוויתו הרגשית ולשאת אותה באופן אדפטיבי. חלק מהמטפלים המציעים פסיכותרפיה בודהיסטית ידבקו ברעיונות ובכלים הנובעים ישירות מהתפיסה הבודהיסטית, אך מרביתם ישלבו בין אלמנטים אלו לבין אלמנטים שמקורם בפסיכותרפיה ה"קלאסית" כמו עיבוד חוויות העבר, חקירת דפוסי היחסים הבין אישיים והשפעותיהם על החוויה הרגשית, יצירת קשר טיפולי משמעותי עם המטפל וכן הלאה.
