אובדן בזמן מלחמה: כיצד לבשר בשורה מרה?

אולגה בס לינצ'וק

אתחיל בכך שאופן מסירת הבשורה בדרך כלל נחרט בזיכרון אצל מי שמקבל בשורה מרה. החיים של האדם מרגע הבשורה מתחלקים לשניים – לפני ואחרי. לכן ישנה חשיבות גדולה מאוד לאופן בו הבשורה ניתנת, כאשר תחת הרגישות והמקצועיות הנדרשת, היא גם מאפשרת לתהליכי אבל "בריאים" ותקינים להתחיל להתפתח.

לפיכך, גם במצב הקשה והמורכב בו מדינת ישראל נמצאת בימים אלו, בו ישנה תחושת דחיפות ובהילות רבה סביב איתור מידע לגבי הרוגים ונעדרים, חשוב מאוד להיערך למסירת הבשורה בצורה נכונה ולבחון לעומק מה ואיך מוסרים. למסירת בשורה מרה ישנם מודלים שונים, אך אנסה להתייחס למספר עקרונות כלליים ודגשים עיקריים המאפיינים רבים מהם.

מי מבשר?

• עדיפות לאנשי מקצוע שעברו קורס הכשרה: גם במסגרת אזרחית וגם במסגרת צבאית ישנם כוחות ייעודים שתפקידם הוא להודיע ולמסור בשורות מרות במצבי אובדן. צוותים אלו מיומנים ומנוסים במלאכה, ולכן זו צריכה להיות תמיד ההעדפה שלנו – ליצור קשר עם גורמי מקצוע רלוונטיים שימסרו את הבשורה בעצמם.

• לא בני משפחה: במידה ומי שנאלץ לבשר את הבשורה איננו גורם מקצועי מוסמך, רצוי מאוד שקרובי משפחה לא ימסרו בעצמם בשורה מרה לבני משפחה נוספים. עדכון בדבר אובדן כואב היא משימה קשה מנשוא ממילא, והיא הופכת עוד יותר קשה כאשר המבשר עצמו חווה אובדן אישי ואז נאלץ להיות עד לתהליך האובדן של יקיריו. 

• עבודה בצוות: בדרך כלל, מבשרי בשורה מרה באים בצוותים של כמה אנשים, כדי לעזור במקביל לכל בני הבית וגם כדי לא להישאר לבד בעצמם. 

• הכנה עצמית: אם נדרשתם לבשר בשורה מרה, השלב הראשון הוא להכין את עצמכם. זו משימה קשה מאוד וצריך להיערך אליה פיזית, רגשית ומנטלית. בתוך כך, יש לוודא שיש בידינו את כל המידע הנדרש למתן הבשורה וכן לקחת בחשבון כי אנו עתידים לפגוש תגובות שונות וקשות מאוד להודעה. בתוך כך, כמבשרים עלינו להיות מקור תמך ראשוני לאנשים שמקבלים את ההודעה, מי ש"מחזיקים" את הסיטואציה ומכילים את האנשים ברגעים הכי קשים של החיים – לא משנה כמה סוערת, מנותקת או מבהילה תגובתם לבשורה. כיוון שכן, עלינו לדאוג גם לעצמנו בתוך הסיטואציה וחשוב גם לאחריה לקחת רגע לעצמנו להתאוששות והחלמה. מומלץ גם שתהיה קבוצת אוורור לצוות אשר תלווה על ידי איש מקצוע.

• התמודדות עם אובדן
  של אדם אהוב

  
• כלים ראשוניים להרגעה
  ותמיכה בזמן מלחמה

  
• התמודדות נפשית בזמן מלחמה -
  המדריך המלא

  

מה להגיד ומה לא?

• מתן מידע אמין ומאומת בלבד: על המוסר לדעת פרטים בסיסיים לגבי אירוע – היכן? מתי? איך? – כלומר מה קרה, איך קרה ומתי זה קרה. אין פה מקום לטעות ויש להימנע ממתן בשורה המוזנת משמועות וממידע לא מבוסס.

• הודעה ברורה וחד משמעית: חשוב מאוד לא להשתמש בהגדרות מעורפלות כמו "הוא לא בין החיים" או "הוא כבר לא איתנו". בשורה מרה מוסרים בצורה ברורה, שאינה משאירה מקום לפרשנות – "לצערי הוא מת"/ "לצערי הוא נהרג", או "לא נמצא בין ההרוגים, כנראה נחטף", בליווי פרטים בדוקים וידועים בלבד. אין למסור פרטים על מצב בו נמצאה גופה גם אם ידועים לכם. כמובן, אם לא ידועים חלק מן הפרטים מוסרים גם את זה – "לא ידועות לנו הנסיבות המדויקות של השתלשלות הדברים".

• אובדן הנמצא בסימן שאלה (חטופים/ נעדרים): התמודדות עם חוסר וודאות לעיתים קשה יותר מהתמודדות עם ידיעה ברורה של מוות של אדם קרוב ואהוב. אחד מהדברים שמסייעים במצבים של חוסר וודאות, זה להתמקד בעשייה בהווה ולא לחשוב יותר מדי על העתיד, היות והוא לא ידוע. במובן זה, לאחר בישור הבשורה יש לעודד את האדם לעשייה ולמסור דרכי יצירת קשר עם גורמים רלוונטים, חיבור לקווי חירום ראשוניים רלוונטיים ובכלליות גיבוש אסטרטגיית פעולה מכאן ואילך. יש לעודד גם המשך בעשייה קודמת.

• מתן מרחב נשימה: מיד אחרי מסירת הבשורה כדאי להימנע מלהגיד דבר מה נוסף ויש לאפשר לאנשים להגיב ולהביע רגשות כפי שהם עולים אצלם באותו הרגע. בייחוד יש לתת מקום להלם, לכאב ולאבל. חשוב לשמור שאדם לא יעשה משהו מסוכן כי לעתים הוא פועל באופן אוטומטי ולא מודע למה שעושה. 

• הבנה והכרה ובהמשך תמיכה וחיזוק: רק אחרי שמרגישים שישנה הכרה והבנה מצד האנשים אשר נמסרת להם הבשורה, כדאי לעבור למתן תמיכה וחיזוק. ברגעים ראשונים (וגם בהמשך האמת) עצם הנוכחות השקטה והמכבדת של המוסר הנמצא רגשית בסיטואציה ומהווה עד - מקור של תמיכה וסיוע רגשי. נרצה לשדר לאנשים שאנחנו כאן איתם ולא נעזוב עד שנדע מה קורה הלאה מכאן.

• הזמנה לשאילת שאלות: חשוב להזמין את השומעים לשוחח ולבדוק אם יש להם עוד שאלות. ייתכן שלא על כל השאלות נדע לענות, אבל כך אנו מחזירים חלק מהשליטה בסיטואציה לידי מקבלי הבשורה ומחזקים אצלם את התחושה שיש להם חשיבות בסיטואציה ומקום להתבטא באופן אקטיבי.

• פרטים "טכניים": בהמשך השיחה, עלינו לסייע לשומעים להיערך לקראת התפקוד הקשה שיידרש מהם בקרוב. בפרט, העברת הבשורה לגורמים רלוונטיים נוספים, ארגון לוויה ושבעה ועוד. המידע הזה ניתן ב"מנות", כדי לתת לאדם לעכל, פיסת מידע אחת אחרי השנייה. לאחר שפרט מידע מסוים נמסר ("הלוויה תהיה במרחב ירקון", "היא נמצאת כעת בבית החולים שיבא"), יש לחכות שישאלו מה קורה הלאה ורק אז להמשיך לשתף במידע נוסף.

• ביסוס תכנית עבודה ומקורות תמיכה להמשך: רגע לפני שיוצאים ועוזבים את השומעים (לא חשוב כמה זמן היינו שם), חשוב לעזור למקבלי הבשורה לתכנן את המהלכים הבאים. נברר למי עוד צריך להודיע ומי הם ירצו שיודיע להם, כמו גם למצוא מי מהסביבה הקרובה יוכל להוות מקור תמיכה עבורם (מי יכול לבוא, מי יכול להוציא הודעה מסודרת במעגלי עבודה ומשפחה מורחבת וכדומה). אדגיש כי יש לראות שמקבלי הבשורה יצרו קשר טלפוני עם גורם תמיכה אחד לפחות (או ליצור קשר בעצמנו), לחכות עד שיגיע, ורק אז לעזוב. כמובן, בתוך כך, חשוב לסיים את השיחה כשברור לנו כמבשרים שהאנשים הבינו את הבשורה ושהם יודעים (או לפחות שמעו) מה יקרה כעת וגם הגיעו אנשים ש"יחליפו" מבשרים (שהשומעים לא נשארים לבד).

בין אובדן ואבל פרטי לאובדן ואבל לאומי

אף על פי שהתקופה הנוכחית היא מהקשות שידעה מדינתנו, להבנתי חלק ממה שעשוי לתמוך באלו אשר מקבלים בשורה מרה בימים אלו היא בדיוק המצב הקולקטיבי בו אנו נמצאים. מה שמאחד אותנו כישראלים ומסייע לנו להתמודד עם אירועי לחימה קשים היא תחושת האחדות – כל הילדים הם "שלנו" והמדינה כולה מדממת יחדיו. רבים מאיתנו פועלים בהתנדבות כדי לסייע לאנשים שאנו בכלל לא מכירים באופן אישי, כואבים אובדן של אחרים כמו אובדן של מישהו שיקר לליבנו, ומנסים להירתם לעשות את מה שאפשר כדי לתמוך במדינה בשעתה הקשה.

זה למעשה מה שעשוי לאפשר גם לאלו שמוסרים את הבשורה להתמודד עם המשימה הקשה העומדת בפניהם וגם לאבלים להמשיך בחיים למרות האובדן הכבד. ההבנה שכולנו חלק מאותה הרקמה האנושית, שבישור הבשורה היא משימה לאומית חשובה, ושהאובדן אינו מתרחש רק אצלי בעוד החיים ממשיכים "כרגיל". באופן אישי כבר פגשתי אבלים אשר קמו משבעה כדי לסייע לאחרים ונדמה לי כי אותה תחושה של ערבות הדדית היא קרש ההצלה העיקרי שיש לנו להציע במצב המורכב בו כולנו נמצאים.

על הכותבת – אולגה בס לינצ'וק

פסיכולוגית קלינית מומחית, עברה הכשרה ל"מודיע בשורה מרה" באזרחות, מנחת קבוצות מוסמכת ומנהלת המדור לטיפול פסיכולוגי באוניברסיטת אריאל.