06.10.10
צוות בטיפולנט
נאווה, גרושה בת 53, לקתה בדיכאון קשה לאחר שמקום העבודה בו עבדה במשך במשך למעלה מ-20 שנים נסגר. היא חוותה חרדה קשה סביב דאגותיה הכלכליות, חשה כי אין לה סיכוי - בגילה - למצא עבודה חדשה וכעסה על ילדיה הבוגרים אשר להרגשתה לא תמכו בה כפי שציפתה מהם. היא החליטה לוותר על הפעילות בחדר כושר ועל בילויים חברתיים כדי לחסוך בהוצאות, וצמצמה את קשריה עם משפחה וחברות כדי שלא להיות לנטל עליהם. את מרבית היממה היא בילתה מול הטלוויזיה, מתקשה לבצע את פעילויות הבית ומחכה שהיום יעבור. למרות התנגדותה, שלוש חברותיה הטובות הגיעו אליה לביקור בו שיתפו אותה בדאגתן ולחצו עליה לקבל עזרה. הן קבעו תורנויות קבועות בהן כל אחת מהן תשהה עמה ופעלו להשגת טיפול פסיכולוגי מוזל. למרות הסתייגותה הראשונית, נאווה שיתפה פעולה עם התוכנית ולאחר מספר חודשים שבה בהדרגה לתפקוד.
משה, כמעט בן 50, חי עם אישתו וילדיו חיים פעילים ושלווים. בגיל 48 הוא סבל מבעיה רפואית אשר הצריכה ניתוח פשוט, אך למרות הצלחת הניתוח התקשה לחזור לתפקד. הוא חש חרדה למצבו הבריאותי, ייאוש ואכזבה קשה מחוסר יכולתו להמשיך לתפקד כאב משפחה דומיננטי אשר מביא הביתה משכורת גבוהה. הוא חש כי אשתו מאוכזבת ממנו, הרבה לריב עמה והחל לבלות שעות ארוכות מחוץ לבית. הוא הפך עצבני ונרגז ולאחר שספג מספר נזיפות התפרץ על המנהל שלו ואיבד את מקום עבודתו. השעמום והחששות הכספיים הביאו אותו להשתתף במשחקי קלפים בהם הפסיד כספים רבים וצבר חובות של אלפי שקלים. משה הסתיר מאשתו את החובות ולבסוף החליט לשים קץ לחייו, מאחר וחש כי הוא גורם למשפחתו רק סבל. הוא נטל כמות גדולה של כדורים אך ניצל לאחר שאשתו מצאה אותו מעולף. לאחר שמצבו הפיסי התייצב, הוא הופנה לאשפוז קצר בבית חולים פסיכיאטרי.
נאווה ומשה הם בני אותו הגיל ובאים מרקע סוציו-אקונומי דומה. על פניו, משה נהנה ממערכת תמיכה חזקה יותר הכוללת מערכת משפחתית ותעסוקתית יציבה וקרובה. מדוע, עם כן, סיפוריהם מסתיימים באופנים שונים כל כך? האם השוני נובע רק מאישיותם השונה או שמא הוא מייצג גם את הבדלי המגדר?
כמעט בכל המדינות והתרבויות מצביעים נתונים סטטיסטיים על כך שדיכאון הוא הפרעה "נשית": מספר הנשים הסובלות מדיכאון גדול פי שניים ממספר הגברים הלוקים בו. עם זאת, בשנים האחרונות חלה עלייה של כ-10% במספר הגברים הסובלים מדיכאון, ונתון זה העלה את השאלה האם ייתכן וההבדלים המגדריים אינם משפיעים רק על הסיכון ללקות בדיכאון, אלא גם על היכולת לזהות אותו ולהכיר בו. ואכן, קיימים הבדלים תרבותיים אשר משפיעים על האופן בו מתבטא הדיכאון אצל נשים וגברים ועל יכולתם של גברים לפנות לעזרה.
