30.09.21
צוות בטיפולנט
מה היא התקשרות?
קשר בין תינוק להוריו הוא מיוחד ונבדל מכל קשר אחר – את זה רובנו מבינים באופן אינטואיטיבי. אבל תיאוריית ההתקשרות לוקחת את ההבנה הזו "צעד אחד קדימה" ורואה בקשר הורה-תינוק כבסיס להתפתחות הנפשית שלנו, וככזו המעצבת את איך שנפעל בכל מערכת יחסים אחרת לאורך חיינו.
המונח התקשרות מתייחס לקשר הראשוני שבין תינוק לכל דמות טיפולית משמעותית בחייו, לרוב הוריו. לפי תיאוריית ההתקשרות, אותה התקשרות ראשונית מעצבת אצל התינוק מודל של דפוס התקשרות, או סגנון ההתקשרות, אשר ילווה אותו בחייו הבוגרים ונשען על האינטראקציה הייחודית שלו עם הוריו. כלומר, אותה אינטראקציה בין ילדים להוריהם בשנים הראשונות מעצבת את האופן שבו הם עתידים להתנהל בזוגיות, חברות, קשרי עבודה ואף כהורים בעצמם.
התקשרות איכותית, או בעגה הפסיכולוגית "התקשרות בטוחה", מתייחסת למצב בו צרכי התינוק מסופקים באופן עקבי, קבוע וזמין על ידי הדמות המטפלת בו. מצב זה מוביל להצטברות של חוויות ילדות חיוביות ותפיסת ההורים כ"בסיס בטוח". כלומר, גורם המאפשר מצד אחד חקירה של העולם והתרחקות, אך מצד שני קרבה והרגעה בעת הצורך. מנגד, מצב של התקשרות לא בטוחה, אשר נובע ממצבים בהם צרכי התינוק לא סופקו באופן מיטיב על ידי ההורה, יכול לבוא לידי ביטוי במופעים שונים – התנהגות תלותית וחרדתית, התנהגות נמנעת וחוסר רצון בקשר, או שילוב בין השניים.
איך נוצרת התקשרות?
לפי ג'ון בולבי, אבי תיאוריית ההתקשרות, תינוק נקשר כבר מרגע לידתו לדמות המטפלת בו, הודות למערכת מולדת המובילה אותו לחפש חום, קרבה וביטחון לצורך הישרדות. החידוש בתיאוריית ההתקשרות, היא התייחסותה ליצירת קשר כאל צורך בסיסי וראשוני, ממש כמו הזנה או שינה. זאת, בהתבסס על מחקרים רבים אשר מצאו כי תינוקות או גורי חיות שאינם מקבלים מזון מדמות מטפלת, אלא רק חום ואהבה, עדיין נטו לחפש את קרבתה ברגעי משבר או איום.
מחקרים נוספים שנעשו בעקבות התיאוריה של בולבי, הראו שלא רק שתינוקות מכוונים ליצירת קשר, אלא שכבר סביב גיל חצי שנה ניתן לאפיין את דפוס ההתקשרות שלהם, על בסיס האינטראקציה שהם מקיימים עם הוריהם, וכן האופן שבו הם נוטים לתפוס סיטואציות חדשות ורגעי משבר. זאת ועוד, התברר כי סגנון ההתקשרות אשר זוהה בינקות נשאר יציב גם כאשר נבדק לאחר שנים – מה שמלמד כי דפוס ההתקשרות שמתעצב בינקות הוא קריטי ומשפיע על האדם גם בבגרותו!
מדוע התקשרות היא הבסיס לכל קשר אחר?
למעשה, תינוקות לומדים בהתבסס על מערכת היחסים הראשונה והמשמעותית עם הוריהם "מה זה יחסים". כלומר איך אנשים אחרים נוטים להגיב אליהם ואיך עליהם להגיב לאחרים. בהמשך חייהם, בכל מערכת יחסים אחרת, הם מיישמים את ההתנהגויות אשר למדו בקשר הראשוני וכך דפוס ההתקשרות הופך למעין "נבואה המגשימה את עצמה" ביחסים בין-אישיים.
מחקרים מלמדים כי בעלי דפוס התקשרות בטוחה משיגים בבגרות אינטימיות עם אחרים בקלות רבה יותר, מצליחים יותר להיעזר באחרים לצורך ויסות רגשי ואף מדגימים יותר ביטחון עצמי, סקרנות, מסוגלות עצמית ונטייה לתפוס קושי כאתגר מלמד ולא כאיום. לעומת זאת, בעלי דפוס התקשרות לא בטוח מתקשים יותר עם היבטים אלו.
אז האם הכל תלוי בהורים שלנו?
התשובה הקצרה היא – לא בדיוק. ראשית, כדאי להגיד כי סגנון ההתקשרות שיתפתח אצל האדם תלוי לא רק בהתנהגות של הוריו, אלא גם בטמפרמנט איתו הוא נולד וכן בחשיפה לנסיבות חיים שונות (למשל אם עבר טראומה בגיל צעיר).
כמו כן, אנו יודעים היום כי סגנון ההתקשרות עשוי לעבור שינויים ואדפטציות במידה מסוימת לאור חוויות חיים שונות. מצד אחד, טראומות או נסיבות חיים קשות עלולות להוביל לפגיעה ולחוסר ביטחון; ומצד שני מציאת דמות משמעותית ומיטיבה אחרת מלבד ההורים, או התמסרות לתהליך עומק במסגרת טיפול נפשי, עשויים להביא לבנייה של ביטחון רגשי ולהתפתחות של דפוס התקשרות בטוח יותר. ככה שיש סיבה לאופטימיות ויש איך לעבוד על זה!
מקורות
בולבי, ג'. (2016). בסיס בטוח: התקשרות הורה ילד והתפתחות אנושית בריאה. תל – אביב: עם עובד.
פרדס, א. (2013). בטחון ואקספלורציה בראי תיאורית ההתקשרות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2977
