05.04.20
צוות בטיפולנט
"אם להודות באמת, פסח הוא החג החביב עלי", דניאל מציין בחיוך סרקסטי. "האובססיה של כולם סביב הניקיונות... פעם בשנה הם טועמים מהטירוף שאני עובר במשך כל השנה, מדי יום ביומו".
דניאל, כמו רבים מהאנשים המאובחנים כמתמודדים עם הפרעה טורדנית כפייתית, סובל מדחף כפייתי לניקיון. הוא שוטף את ידיו עשרות פעמים ביום במשך דקות ארוכות, ולאחר מכך בוחן ארוכות כל אצבע וציפורן כדי לוודא שלא נותר עליהם כל לכלוך. מלבד לבדיקה היסודית של ידיו, הוא מקפיד באופן כפייתי על סדר וניקיון ומתאר את הסבל העז שנגרם לו כאשר משהו במשרד או בדירתו אינו מונח במקומו. דניאל מבין כי הקפדתו על ניקיון אינה רציונלית וכי היא מלווה בפגיעה משמעותית בתפקודו וביכולתו ליצור קשרים חברתיים וזוגיים. עם זאת, החרדה העזה מפני הידבקות במחלות אותה הוא חווה כאשר הוא חש כי הוא או סביבתו אינם נקיים דיים חזקה ממנו, והוא מוצא עצמו משקיע בניקיון חלק ניכר מזמנו.
הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) היא הפרעת חרדה נפוצה אשר מתבטאת בצורך מוגזם ובלתי רציונלי לחזרה על פעולה מסוימת: ניקיון, בדיקת נעילת דלת הבית/האוטו וכדומה, חזרה על תנועה, אמירה או דרך מגע ספציפית וכן הלאה. במרבית המקרים ניסיון להימנע מביצוע הפעולה האובססיבית מלווה בחרדה עזה: דניאל מפחד שאם לא יקפיד על ניקיון יידבק במחלה קשה. אחרים חשים כי אם לא יבדקו שוב ושוב כי כיבו את הגז ונעלו את הדלת יגרמו בעקיפין למותם של יקיריהם, או שיכשלו בכל מעשיהם אם לא ישמעו את ברכת ה'בהצלחה' של בת זוגם.
הגורמים להיווצרות ההפרעה נובעים במרבית המקרים משילוב בין פגיעות גנטית ומולדת לחרדה לבין גורמים פסיכו-סוציאליים. כך, לדוגמא, נפגעות טראומות מיניות עשויות ללקות בהפרעה אובססיבית הממוקדת בניקיון על רקע תחושה פנימית של לכלוך וטומאה, ואנשים אשר מתקשים להכיר ברגשות טבעיים של כעס ותוקפנות עלולים לפתח אובססיות הממוקדות בהגנה על יקיריהם ובחרדה לשלומם. בהתאם לגורמים העומדים בבסיס ההפרעה הטורדנית כפייתית, הטיפול בה יכול להיערך באמצעות טיפול פסיכולוגי ו/או באמצעות טיפול תרופתי.
מה בין פסח לבין הפרעה טורדנית כפייתית?
רבים מאיתנו מנקים בפסח באופן יסודי, חשים ש"אם כבר התחלנו - שיהיה ניקיון מושלם" ומקפידים באופן יוצא דופן על הסדר והניקיון. כמובן, תחושה זו אינה מעידה על הפרעה פסיכולוגית כלשהי. למעשה, חווית ההגזמה, האובססיביות והקושי להרפות קשורה פעמים רבות דווקא לאירוח בחג.
עבור אנשים רבים, האירוח הופך למקור למתחים ולחצים רבים אשר למרות תחושת ההפרזה הנלווית להם - קשה מאוד להרפות מהם. מארחים רבים מוצאים עצמם נגררים להוצאות כספית מופרזות ובלתי מותאמות למצבם הכספי, משקיעים זמן ואנרגיות רבים מכפי שתכננו, נקלעים לעימותים עם בני משפחה ובעיקר - מתמודדים עם רמת מתח אשר אינה תואמת את העובדה שהם "בסך הכל עושים את החג". מדוע זה קורה?
פעמים רבות הסיבה לכך היא סמליות האירוח והפנטזיות הנלוות לו. כאשר האירוח נחווה כסמל למידת ההשקעה והאהבה, כחלק מתחרות עם בני משפחה אחרים או כאמצעי להשגת אהדה וקרבה - הלחץ לאירוח "מושלם" גדל, והצורך בהקפדה על כל פרט ופרט מתעצם. כך, ההוצאות הכספיות גדלות, האפשרות לבקש עזרה מצטמצמת וכל תקלה בדרך לאירוח המושלם הופכת לקטסטרופה פנימית ו/או בין אישית.
גפילטע מעולה לא בהכרח מה שישפר את יחסך עם חמותך
באופן לא מפתיע, הצעד הראשון בדרך להתמודדות עם חווית אירוח קשה הוא הכרה ב"אובססיה". אם גם אתם מוצאים את עצמכם מתוחים ולחוצים, עסוקים באירוח באופן מופרז ומשלמים מחיר רגשי וזוגי על ההכנות - סביר להניח שעבורכם האירוח אינו "רק אירוח" אלא ממלא תפקיד רגשי רחב הרבה יותר.
קל להגיד וקשה לעשות, אך במקרים אלו הדרך להתמודדות היא ויתור על הסמליות של האירוח. הטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית מבוסס על הימנעות הדרגתית מהפעולה הכפייתית, מתוך מוכנות הולכת וגדלה לשאת את החרדה המתעוררת. בדומה, כאשר האירוח הופך אף הוא לחוויה אובססיבית ומלחיצה, דרך ההתמודדות היא הרפיה הדרגתית והשלמה עם העובדה שגם שולחן סדר מושלם אינו הפתרון לקשיינו המשפחתיים והרגשיים: התחושה שאינך הבת המועדפת לא תעלם גם אם תכיני יותר מנות משאחותך הכינה בשנה שעברה, וגפילטע מעולה הוא לא מה שישפר את יחסייך עם חמותך.
