המחיר הכבד של שימוש יתר במדיה בזמן אסון וכלים להתמודדות

ד"ר נעמי אפל

פתח דבר

"מאז שראיתי את הסרטון בטלגרם על חייל צה"ל הרוג שגופתו נזרקה על הכביש בידי החמאס, אני לא מסוגל לתפקד, לא יכול להתמסר לילדים ולא יכול להוציא את התמונה מהראש". אצל רבים מאיתנו המשפט הזה מהדהד חוויה אישית. בימים נוראים אלו אנו חשופים לסרטונים מזוויעים רבים במדיה האלקטרונית וברשתות החברתיות. חלקנו מנסים להימנע מצפייה, אך רבים מאיתנו מוצאים את עצמם רואים יותר משהיינו רוצים, חשים דחף לראות כדי להבין את ממדי הזוועה או מתקשים להפסיק. לסרטונים דוגמת אלו השפעה דרמטית על התודעה שלנו ועל הרווחה הנפשית שלנו. הם עלולים להוביל לרגשות קשים מנשוא, לפגיעה בתפקוד ואף לתגובות פוסט טראומטיות ארוכות טווח. במאמר זה, אתאר את הסכנות הטמונות בחשיפת יתר למדיה, ואציע כלים להתמודדות עם התופעה.

המחיר של צפייה במדיה בזמן טראומה ומלחמה

בימים עברו, צרכנו חדשות על אסונות מהמרקע, לאחר שעברו עריכה. כיום, בעידן הרשתות החברתיות, אין מגבלות של צנזורה ואנו חשופים לידיעות וסרטונים מחרידים, תמונות של קורבנות, הרס, התעללות, הוצאה להורג וכן קרובי משפחה מוכי צער שמחפשים אחר יקיריהם – חומרים ויזואליים חודרניים ומציפים שלמוח האנושי קשה לתפוס.

בזמנים כמו אלה, אנשים רבים עלולים לעשות שימוש יתר במדיה החברתית, הן מבחינת תדירות השימוש והן מבחינת עוצמת התכנים המוצגים בו, בניסיון להקל על המצוקה הרגשית שלהם. זאת, מתוך תפיסה מוטעית שאם יידעו יותר, הם יחוו פחות חוסר וודאות ותהיה להם תחושת שליטה גבוהה יותר. אבל ממחקרים שונים מתברר שהחשיפה  במדיה וברשתות החברתיות למידע, תמונות וסרטונים מחרידים מאזורי אסון ומלחמות, מפיגועים או מאלימות קשה מסוגים אחרים, עלולה להוביל למצוקה רגשית קשה ואפילו לתסמינים פוסט טראומטיים. 

לפי מחקרים שונים, חלקנו עלול לסבול מהשפעות ארוכות טווח כמו מתח שלילי, תגובות חרדה ובהמשך גם תסמיני דחק פוסט טראומטיים (כמו פלשבקים וסיוטים, התנהגות נמנעת, עוררות ודריכות מוגברת הכוללים גם תסמינים גופניים כמו דופק מהיר, הזעה ורגשות קשים כמו חוסר אונים ודיכאון). כך למשל, נמצא כי כחמישית מכלל אלו שהיו חשופים לזוועות במדיה פיתחו מכלול תסמינים התואם הפרעה פוסט טראומטית (PTSD) לאחר אסון, למרות שאף אחד ממשתתפי המחקר לא היה נוכח באירוע הטראומטי ולאף אחד מהם לא היה עבר טראומטי. מצב זה, בו אדם מפתח תסמינים פוסט-טראומטיים לאחר שנחשף לפרטים של אירוע טראומטי גם אם לא היה נוכח באירוע ולא נשקפה לו כל סכנה, אלא מחשיפה משנית כמו טיפול בנפגעי טראומה או צפייה דרך סוגי המדיה השונים, קיבל בעולם הטיפול והמחקר את השם טראומטיזציה משנית (secondary traumtization).

בנוסף להשפעות השליליות שצוינו, חשיפת יתר לתכנים כאלה במדיה שוחקת את תחושת הביטחון הבסיסי שלנו, עלולה להוביל לתחושות עזות של כעס, תסכול, פחד וחוסר אונים, ולגיבוש של תסריטים קטסטרופליים לגבי העתיד. כל אלה מגבירים את המצוקה הרגשית ומשפיעים על תחומי התפקוד השונים. באופן כללי, עולה במחקר כי ככל שצריכת המידע המאיים היא גבוהה יותר ועוצמת התכנים המוצגים בו עזה יותר, כך גדלה המצוקה הרגשית ועימה הסיכוי לפגיעה נפשית משמעותית.

עבור אלה מבינינו שהינם הורים לילדים, עלול להיות מחיר נוסף לשימוש יתר במדיה. באופן טבעי, כחלק מהתנהגות ביטחון במטרה להגביר חוויה של שליטה בתקופה המטלטלת הזו, הורים רבים נצמדים למדיה ולטלפון הנייד כדי לקבל מידע ולהתמודד עם חוויית חוסר הוודאות, לפעמים בצורה אובססיבית. במאמר קודם שלי (אפל, 2022), התייחסתי לכך שהאימוץ המאסיבי של מכשירים ניידים וחדירתם לאינטראקציה הבין אישית בתוך המשפחה פוגעים באופן ברור בחוויות ההתקשרות בין הורים לילדים, בעקביות התנהגויות הוריות, ובאמון של הילד בהורה. אלו עלולים בתורם להביא לפגיעה בהתפתחות תקינה של מערכת העצבים של הילד, ולקשיים בהתפתחות החברתית, הקוגניטיבית והרגשית, לקשיים בוויסות הרגשי, לבעיות התנהגות ואפילו לדיכאון וחרדה.

מכל זאת עולה החשיבות הרבה לעירנות של צרכני סוגי המדיה השונים להשלכות השליליות האפשריות של שימוש תכוף מדי במדיה ובמיוחד של צפייה בתכנים מחרידים. זה נכון באופן כללי ובמיוחד בתקופות של אלימות קיצונית ופעולות טרור כמו עכשיו בהן תכנים אלה נפוצים ונגישים מאד. אך בכדי להימנע או לצמצם את המחירים הכרוכים בכך, כדאי לא רק לשים לב אלא גם לפעול באופן אקטיבי.

• התמודדות של הורים עם
  חרדות אצל ילדים

  
• כלים ראשוניים להרגעה
  ותמיכה בזמן מלחמה

  
• התמודדות נפשית בזמן מלחמה -
  המדריך המלא

  

מה כדאי לעשות?

הפחתה לשימוש ממוקד

למרות הצורך של כולנו בהתנהגויות ביטחון בעת הזו והדחף להתעדכן ככל האפשר בחדשות, לראות סרטונים, תמונות, סיפורים ותיאורים הקשורים לאסון שפקד אותנו, מומלץ להפחית בהם באופן משמעותי. חשוב להתעדכן במה שקורה אחת לשעתיים-שלוש, כחלק מהיכולת שלנו לארגן את חיינו בהתאם, אך מומלץ להתעדכן בכותרות בלבד ולהימנע מישיבה ממושכת מול מסך הטלוויזיה או הנייד אשר מציפים בתכנים קשים, שכאמור משפיעים עלינו באופן שלילי. הדבר נכון במיוחד עבור אנשים מבוגרים וצעירים שעברו טראומות קודמות והצפייה במידע אלים וקשה עלולה ליצור אקטיבציה שלהן ולהגביר תסמיני חרדה ובהמשך גם הפרעה פוסט טראומטית, בפרט בזמנים של טראומה ואסון.

כאשר אנחנו עם הילדים או עם בני הזוג, או אחרים במשפחה, מומלץ להיות בנוכחות מלאה ללא הפרעה של מסיחים. לא מדובר על נוכחות כזו 24 שעות, אלא על היכולת לכוון את הקשב באופן מלא לרגעים מסוימים במהלך היום. אם אנחנו בתוך משחק, להיות שם בנוכחות מלאה; אם בן הזוג או הילד מדברים איתי – להיות בנוכחות מלאה. כאשר הדחף להתעדכן גובר, רצוי לומר שאני צריכה זמן לעצמי כדי למנוע את הייחוס האפשרי של האחר לכך שאני לא אכפתית כלפיו. בהקשר זה, ילדים זקוקים במיוחד בימים אלה לנוכחות הרציפה שלנו. כאמור, נוכחות זו לא חייבת להיות כל שעות היום, אך כשהיא מתקיימת חשוב שהילדים ירגישו שההורה רואה אותם, שהוא קשוב אליהם ושהם אינם נותרים בבדידותם בתקופה קשה ומבלבלת כל כך.

ואיך כדאי להגיב כאשר מישהו מבני המשפחה או הקרובים בכל זאת נחשף לחומר קשה ומגיב בעוררות מוגברת וקושי בתפקוד? אציע להלן התערבות אותה ניתן ליישם בתגובה.

מודל התערבות לאחר חשיפה

חשיפה לתכנים קשים במדיה עלולה לייצר ביטויי מצוקה מיידים שונים כגון עוררות פיזית מוגברת, מצב רוח ירוד, ועוד. אצל חלקנו (ובוודאי אצל מי שהיה באסון עצמו), עדיין מופעלת באופן מאסיבי מערכת העצבים הסימפתטית, הסוערת וההישרדותית, כל שכן בתנאי אי הוודאות והדריכות מול האירועים בחזית הדרומית והצפונית. מערכת זו מופעלת בגוף בכל מצב של איום כדי להכין אותנו לדריכות מירבית מול סכנה אפשרית. בגלל הימשכות מצב הסכנה בימי מלחמה הגוף שלנו לא רגוע ולעיתים מקשה עלינו את התפקוד. במצב כזה, יש חשיבות מרבית לוויסות כלל המערכות בגוף ובמיוחד לאחר חשיפה לתכנים קשים במדיה. הוויסות קשור בהפעלת המערכת הפרא סימפתטית, הרגועה וההפוכה למערכת הסימפתטית הסוערת. זו המערכת שמאפשרת לנו תפקוד תקין ויכולת לממש את המטרות שחשובות לנו.

לצורך ויסות לאחר חשיפה, אני מציעה התערבות המורכבת משלושה שלבים:

1. הבנייה מהירה של סיפור האירוע כדי ליצור סדר הגיוני ויצירת נרטיב קוהרנטי בתהליכי החשיבה.

2. שימוש במודל נת"ת (נרמול – תוקף - תקווה) (אפל, 2015; אפל, 2017; אפל 2020; אפל 2023), ועדיף תוך כדי חיבוק ממושך להגברת תחושת הביטחון בתנאי לחץ ואי וודאות, הפחתת תחושת הבדידות ומוכוונות לפעולה.

3. הפעלת מודל BID (אפל, 2020) לוויסות ויציאה אקטיבית ממצב של חוסר אונים לפעולה ומסוגלות.

אדם קרוב אליי נחשף ברגעים אלה לתוכן קשה שמטלטל אותו והוא מגיב בעוררות מוגברת, או שמדווח שמאז שראה סרטון או תוכן אחר הוא אינו מסוגל לתפקד.

אני: "מה ראית? מה שמעת?"

הוא: "שמעתי עכשיו עדות מזעזעת מהטבח בבארי (לטובת הקוראים לא אפרט את הזוועה). היה כך וכך...."

אני מנסה ליצור רצף בסיפור שמתואר בדרך כלל באופן מפוזר ורגשי מאוד ובצד זה להפחית תחושת בדידות: "אז בזמן שראית טלוויזיה, שמעת עדות של... שסיפר על.... זה באמת מזעזע ואיום ונורא. אבל אני כאן אתך ואנחנו בסדר. לפעמים חיבוק מאוד עוזר. אפשר?"

בתוך החיבוק רצוי להפעיל את מודל נת"ת (מי שלא רוצה חיבוק חשוב לנסות להחזיק יד או את שתי הידיים):

אני: "הסרטון שראית היה מאוד קשה וזה טבעי ונורמלי שאתה נסער עכשיו. אני אתך, אתה לא לבד. בוא נחשוב מה יעזור לך עכשיו. מה דעתך שנכין יחד קפה?" המטרה בהתערבות כזו היא לתת תוקף לחוויה של האחר בצד ניסיון להוציא אותו ממצב של חוסר אונים לעבר פעולה והגברת מסוגלות עצמית.

בתוך החיבוק ניתן להפעיל גם את מודל BID לטובת תהליכי הוויסות והמעבר ממערכת העצבים הסימפטתית הסוערת למערכת הפרא סמפטתית הרגועה יותר בגוף. לצורך כך מומלץ לקחת נשימה גדולה דרך האף, להחזיק את האוויר בבטן ולנשוף באיטיות רבה את האוויר החוצה דרך הפה. בנוסף, מומלץ למצוא משפט התמודדות (הוראה עצמית) כדי לעבור ממצב של חוסר אונים למצב של מסוגלות כהכנה לפעולה אקטיבית מוכוונת מטרה (אפל, 2020).

ההוראה העצמית שנבחרה נאמרת בזמן נשיפת האוויר החוצה. כמו למשל: "אני נסער כי ראיתי סרטון מזעזע והתגובה שלי נורמלית. אני אתגבר על זה", ועדיף משפט קצר שמגביר את יכולת ההתמודדות כמו: "אני מסוגל להתמודד". חשוב שההוראה העצמית של האדם תהיה שלו, מתוך עולם המושגים שלו ולכן אפשר לשאול: "מה אתה יכול לומר לעצמך כרגע שייתן לך כוח? שיחזק אותך?"

לאחר שהושג וויסות, יכולת התפקוד עולה וחשוב לפעול לטובת משהו שחשוב עבורי ויש לו ערך ומשמעות. למשל: "אני יודעת שחשוב לך שהילדים ירגישו טוב, אולי נלך לחבק אותם?", או: "אני יודעת כמה את אוהבת לאפות, בואי נאפה את עוגת הגבינה שלך שאני הכי אוהבת".

בכל ההתערבויות הללו יש חשיבות מירבית להעברת מסרים בלתי מילוליים מתאימים. אדם שנמצא בחוסר אונים זקוק למישהו להישען עליו. הוא זקוק לחוויית ביטחון. אנחנו בתוך ימים איומים ונוראים שטרם נראו כאן וזה בסדר גמור לבכות ולבטא רגש כואב, אך בצד זה, לנסות לא להישאב לחוסר האונים של האחר וליצור עבורו חוויה של ביטחון ומוגנות.

על הכותבת – ד"ר נעמי אפל

ד"ר נעמי אפל הינה עובדת סוציאלית מומחית ומדריכה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, מנהלת מכון שיטות ומנהלת המגמה לטיפול הורי, זוגי ומשפחתי בתוכנית הישראלית להכשרת מטפלים בגישה ההתנהגותית קוגניטיבית בתל השומר. חברת סגל ומרצה בביה"ס לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א.

מקורות

אפל, נ. (2015). לדבר CBT עם הורים וילדים – מדריך למטפל ההתנהגותי – קוגניטיבי. הוצאת אח

אפל, נ. (2017). כוחו של CBT בטיפול זוגי. הוצאת אח

אפל, נ. (2018). טיפול התנהגותי קוגניטיבי בחרדת בחינות על פי מודל זה"ב. שיטות הוצאת ספרים

אפל, נ. (2022). על נזקי השימוש של הורים בסמארטפון ועל משחקיות כתשובה מיטיבה. בטיפולנט

אפל, נ. (2023). הגרעין שיודע - טיפול התנהגותי קוגניטיבי בערך עצמי על פי מודל זה"ב. שיטות הוצאת ספרים

Baird, D. K. & Kracen, A. C. (2006). Vicarious traumatization and secondary traumatic stress: A research synthesis. Counselling Psychology Quarterly, 19:2, 181-188

Braune-Krickau, K., Schneebeli, L., Pehlke-Milde, J., Gemperle, M., Koch R., & von Wyl, A. (2021) Smartphones in the nursery: Parental smartphone use and parental sensitivity and responsiveness within parent-child interaction in early childhood (0-5 years): A scoping review. Infant Mental Health Journal, 42(2), Pp.161-175

Glynn, L. M., & Baram, T. Z. (2019). The influence of unpredictable, fragmented parental signals on the developing brain, Frontiers in Neuroendocrinology, 53.Huff, C. (2022) Media overload is hurting our mental health. APA, 53(8)

Hwang, J., Borah, P., Shah, D., & Brauer, M. (2021). The Relationship among COVID-19 Information Seeking, News Media Use, and Emotional Distress at the Onset of the Pandemic. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(24), 13198

Myruski, S., Gulyayeva, O., Birk, S., Perez-Edgar, K., Buss, K., & Dennis, T. (2018). Digital Disruption?: Maternal mobile device use and child social-emotional functioning. Developmental Science. 21, e12610

Price, M., Legrand, A. C., Brier, Z. M. F., van Stolk-Cooke, K., Peck, K., Dodds, P. S., Danforth, C. M., & Adams, Z. W. (2022). Doomscrolling during COVID-19: The negative association between daily social and traditional media consumption and mental health symptoms during the COVID-19 pandemic.Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 14(8), 1338–1346

Ramsden, P. (2017). Vicarious trauma, PTSD and social media: Does watching graphic videos cause trauma? 3rd International Conference on Depression, Anxiety and Stress Management. University of Bradford, London, UK