המחיר של אובדן עבודה – לא רק כלכלי

19.10.20

צוות בטיפולנט

המשבר הכלכלי שאנו חווים עקב מגפת הקורונה מלווה עבור רבים באובדן מקום העבודה שלהם או בהצטמצמות ההכנסות שלהם. באופן טבעי, למצב זה יש לא רק מחירים כלכליים, אלא גם השפעות נפשיות. מחקרים רבים מצאו קשר בין אובדן עבודה לבין חרדה, דיכאון, חוסר שביעות רצון והשפעות שליליות נוספות. באופן דומה, קיצוץ בהיקף העבודה או הפרנסה וחוסר יציבות במקום העבודה מעוררים גם הם מצוקה ולכן גם בקרב אלו שלא איבדו את מקום עבודתם ישנן השפעות נפשיות.

אובדן עבודה ואבטלה ארוכת טווח מהווים טראומה פסיכולוגית וכלכלית, וככל שהאבטלה נמשכת זמן רב יותר, כך ההשפעות שלה על הבריאות הנפשית חמורות יותר. בתוך כך, בעוד שפסיכולוגים לא יכולים לפתור את הקשיים הכלכליים, הם בהחלט יכולים לסייע לאנשים להתמודד עם הקושי הנפשי שנלווה לכך.

אבטלה – סכנה לבריאות הנפשית

אז כפי שהבנו כבר, אובדן עבודה נמצא קשור לתחושות מצוקה וחוסר שביעות רצון מהחיים. בפועל, עבודה מספקת לנו מסגרת, זהות ותחושת תכלית או מטרה, כמו גם הזדמנות לאינטראקציות בינאישיות עם אנשים אחרים. לכן, ברור מדוע אובדן עבודה מגלם יותר מאשר רק נזק כלכלי.

מחקרים מראים שאובדן עבודה משפיע באופן דרמטי על הרווחה הנפשית, אפילו אם לא נגרמים נזקים כלכליים משמעותיים. יחד עם זאת, כמובן שאלו שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר לסבול מההשפעות הנפשיות של אובדן עבודה, הם אלו שאובדן העבודה מהווה עבורם סכנה להישרדותם הכלכלית הבסיסית.

מי הכי מושפע מהמצב?

משבר הקורונה משפיע על עובדים מסוימים יותר מאשר על אחרים. כך, ישנם סקטורים מסוימים שנפגעו במיוחד מהמשבר, כמו לדוגמא ענף המסעדנות והשירותים, בו מועסקים לרוב אנשים צעירים. בנוסף, קריירות של נשים עשויות להיפגע יותר לאור סגירת בתי הספר, כאשר במרבית בתי האב נטל הטיפול בילדים נוטה ליפול על אימהות.

זה עובד גם בכיוון השני?

מחקרים מצביעים על כך שהקשר בין אבטלה לבין רווחה נפשית הוא סיבתי, כך שאבטלה גורמת לרווחה נפשית פחותה, ולא להפך. כלומר, הקשר ההפוך לפיו אנשים עם רווחה נפשית פחותה נוטים יותר לאבד את עבודתם אינו מתקיים.

צרת רבים חצי נחמה?

למרבה הצער, כשזה נוגע לאבטלה, צרת רבים אינה מהווה "חצי נחמה". מחקרים מצאו שאובדן עבודה בעת משבר כלכלי, בו רבים מפוטרים, אינו קל יותר מבחינה נפשית בהשוואה לפיטורין בנסיבות אחרות. ייתכן שבאופן שכלתני במצבים רחבים כמו משבר הקורונה קל לנו יותר להבין את הגורמים למצב, אך נראה שהבנה זו אינה מקלה עלינו ברמה הנפשית.

מי אשם?

אנשים שמאשימים את עצמם ואת מעשיהם האישיים באובדן העבודה שלהם מרגישים רע יותר לגבי עצמם, אבל הם גם יותר אופטימיים לגבי יכולתם לרכוש כישורים חדשים ולמצוא עבודה חדשה. לעומתם, אנשים שתולים את אובדן העבודה שלהם בגורמים כלליים יותר כמו אפליה או המצב הכלכלי, מרגישים טוב יותר לגבי עצמם אך הם פסימיים לגבי יכולתם למצוא עבודה חדשה. נראה כי מדובר במצב מורכב וייתכן כי הגורם החשוב הוא היכולת של אדם להרגיש שהוא אחראי לגורלו ולכן גם יכול לשנות אותו (עם או בלי רגשות אשמה).

באופן מעניין, במחקר שהשווה בין עובדים אמריקאים לעובדים ישראלים, נמצא שאמריקאים שאיבדו את עבודתם נטו יותר להאשים את עצמם, בעוד ישראלים נטו לתלות את הפיטורין בנסיבות חיצוניות. כמו כן, אנשים שמסגרו את עצמם כפנסיונרים ולא כמובטלים, נטו לחוש יותר שביעות רצון מחייהם.

אז מה אפשר לעשות כדי להתמודד?

זכרו שהתחרות כעת קשה יותר

המציאות החדשה בה רבים נכנסו למעגל האבטלה הביאה לכך שהביקוש לעבודה עולה, והיצע המשרות יורד. אם אתם מתקשים למצוא עבודה חדשה, השתדלו לזכור זאת ואל תמהרו להלקות את עצמכם על כך.

נסו לשמור על שגרת חיים

אובדן מקום עבודה גורם לשינוי בשגרה שהתרגלנו אליה, והדבר מודגש ביתר שאת בנסיבות בהן אנו נמצאים כיום לאור המגפה. שמירה על שגרה יום-יומית היא חיונית לרווחה הנפשית שלכם, ומחקרים מצאו שמובטלים שהצליחו לשמור על שגרת חיים תקינה היו אופטימיים יותר לגבי העתיד.