הגברת חוסן אצל ילדים ונוער במצבי טראומה: כלים להורים ומחנכים

פרופ' ענת ברונשטיין-קלומק

המושגים 'חוסן פסיכולוגי' ו'חוסן נפשי', או כפי שנכנה אותם בכתבה זו בקצרה 'חוסן', הפכו להיות שגורים בעקבות מלחמת השבעה באוקטובר המתמשכת. עם זאת, 'חוסן' הוא למעשה מושג רחב ומבלבל – בספרות התיאורטית והמחקרית יש לו הגדרות רבות ושיטות התערבות מגוונות. הכתבה הנוכחית תעסוק בחוסן כיכולת פסיכולוגית להתמודדות יעילה במצבי שגרה וחירום, ובעיקר במיומנויות פרקטיות לתרגול חוסן – כישורים ושרירים אשר עוזרים לנו להתמודד עם אתגרי החיים.

למה חשוב לדבר על חוסן?

כדי לתת להורים ומחנכים כלים לחוסן אצל ילדים אחרי טראומה, יש להתחיל בהגדרה של מהו חוסן. מכיוון שמושג זה חשוב כל כך למען רווחה נפשית ומניעת תחלואה נפשית, חשוב שלא נוותר עליו ונדייק אותו. ככל שהמושג יהיה ברור ומהודק יותר נוכל להשתמש בו בשפה העברית שלנו כחברה ובחינוך ילדים בארץ בפרט.

החזון הוא שכאשר נשב יחד בארוחת ערב בבית או בכיתה עם תלמידים ונאמר 'חוסן פסיכולוגי', כולם בשולחן ובכיתה יבינו על מה מדובר – תהיה בינינו שפה משותפת. כפי כשאנחנו מדברים על כושר גופני ותזונה בריאה ומבינים מספיק טוב מה זה אומר (גם אם אנחנו לא רופאי ספורט או דיאטנים קליניים), כך הציבור הרחב בכל הגילים צריך להכיר מה זה חוסן פסיכולוגי ומה הוא כולל.

האם חוסן קשור רק למצבי חירום וטראומה?

החשיבות של למידה ותרגול של חוסן מתחילה כבר מגיל מאוד צעיר ועוד בימי השגרה. לצד זאת, אף פעם לא מאוחר מדי לתרגל חוסן, למעשה אנו ממשיכים ללמוד ולפתח מיומנויות חוסן 'עד 120 שנה'. החיים עצמם מהווים את חדר הכושר שבו נתרגל מיומנויות אלו. אפשר להתחיל ללמוד על ה'שרירים' האלו עוד מגילאי ינקות דרך תיווך הורי, המשך בגיל הגן ועד זקנה. ככל שלהורים ולמחנכים יש יותר מיומנויות חוסן, כך הילד מקבל מודל רחב יותר והוא יכול לחקות אותו וללמוד ממנו.

לכל בני האדם באשר הם יש לפחות רמה מסוימת של חוסן פסיכולוגי שמאפשרת להם לתפקד בשגרה ובחירום. עם זאת, אנשים נבדלים בכמות ובאיכותן של מיומנויות חוסן. מלחמה היא עבור רבים הזדמנות לעצור להשקיע באופן מודע במיומנויות חוסן כדי להתמודד עימה. מי שמצליח במלחמה לנצל את ההזדמנות לפיתוח החוסן, למעשה עשוי להתחיל תהליך של צמיחה פוסט-טראומטית.

שרירי החוסן: עבודה על מיומנויות ב-5 קטגוריות

חוסן כולל מיומנויות בחמש קטגוריות – רגשי, בין-אישי, קוגניטיבי, התנהגותי וגופני. כל אחת מחמשת הקטגוריות עומדת בפני עצמה, אך כמובן מאוד קשורה אחת לשנייה. ככל שלילד יש חוסן פסיכולוגי בתחום אחד, זה מאוד יעזור לו לפתח את התחומים האחרים. ככל שיותר סוגי מיומנויות מפותחים, כך החוסן הפסיכולוגי של הילד מתחזק.

כדי שכל אחד יוכל לבדוק בעצמו איפה הוא ברמת 'שרירי החוסן' ובאיזו קטגוריית חוסן חשוב שימשיך לעבוד, ננסה להגדיר את המרכיבים המרכזיים בכל קטגוריה. המטרה היא שלילד ולסביבתו תהיה שפה של חוסן שהיא מובנת ופרקטית ליישום ולתרגול.

1. חוסן רגשי

באופן כללי, חוסן ברמה הרגשית כולל ארבע יכולות מרכזיות:

א. לגלות מודעות לקיומו של כל טווח הרגשות
(לא רק עצב, שמחה ופחד אלא גם בדידות, השפלה, קנאה וכדומה)

ב. לזהות מה אני מרגיש בכל רגע נתון ולתת לו שם
(כשאני כועס אני בדרך כלל גם מאוכזב, פגוע, או מתוסכל)

ג. לנטר את עוצמת הרגש
(למשל בסקאלה של 0-10)

ד. ללמוד לווסת את הרגש
(במקום לפעול על פיו)

היכולת הרביעית, ויסות הרגש, כוללת את היכולת לא לפעול על הרגש ברמה ההתנהגותית גם אם אנו מאוד נסערים רגשית. לדוגמא, 'גם אם אני מאוד כועס ועצבני, אני לומד לא להכות'. השיטות הכי נפוצות ללמוד לשלוט בהתנהגות הן על ידי טכניקות של הסחה או הרגעה עצמית, בעזרת חמשת החושים שלנו – כמו, נשימות, פעילות גופנית, מיינדפולנס, שמיעת מוזיקה או צפייה בסרט.

2. חוסן קוגניטיבי

חוסן ברמה הקוגניטיבית כולל את היכולת של הילד לזהות כי מחשבה היא רק מחשבה ולא חייבים להאמין לה – היא אינה עובדה. כשאנו מזהים מחשבה, אנו יכולים בדרך כלל לעשות אחד משני דברים כדי להתמודד עמה באופן מיטיב – קבלה של המחשבה או אתגור שלה.

קבלה מתייחסת ליכולת להרפות מהניסיון להילחם במחשבה, לשנות אותה או לשלוט בה, אלא לקבל אותה כמחשבה שבאה והולכת. במדיטציה ישנן שיטות שונות המסייעות בכך, למשל ניתן לדמיין את המחשבה כמו עלה ששט על נהר או רכב נוסע.

אתגור הוא תהליך של הטלת ספק במחשבה, כלומר לשים אחרי המחשבה סימן שאלה במקום סימן קריאה. לבחון מה העדויות בעד המחשבה ומה נגדה ובכך להתחיל להגמיש אותה. לדוגמא, מחשבה ש'אם לא התקבלתי לתיכון שרציתי, אז אין לי עתיד' עשויה להפוך להיות 'יכול להיות שזה שלא התקבלתי לתיכון יפגע בי בעתיד בדברים מסוימים שארצה ולא אוכל, אבל האם זה בוודאות אומר שלא אצליח בעתיד?'.

• טיפול נפשי ייעודי לנפגעי המלחמה: מידע מתעדכן

  
• לנצח אחי - התמודדותם של אחים שכולים

  
• שאלות ותשובות על חוסן נפשי
  
  

  

3. חוסן התנהגותי

חוסן התנהגותי כולל את היכולת שלי אחרי טראומה להימנע מהימנעות. הימנעות לאחר אירוע קשה עשויה להקשות על התפקוד היום יומי ולעכב את היכולת להתאושש מהאירוע. לכן, חשוב להפעיל את עצמנו לחזור בהדרגה לפעילות שבונות שגרה כמה שניתן.

החוסן ההתנהגותי כולל גם את היכולת לקבל החלטות ולפתור בעיות באופן אדפטיבי ובריא. היכולת לפתרון בעיות היא סדרת פעולות שניתן ללמד ילדים לעשות מגיל צעיר כשהם מתמודדים עם כל סוג של אתגר (קטן כגדול). ככל שנעזור להם לעבוד באופן שיטתי וקבוע מול כל בעיה, יהיה להם את השריר של פתרון בעיות בריא.

תהליך זה כולל את השלבים הבאים:

א. להגדיר במשפט את הבעיה כשאני רגוע

ב. לייצר אלטרנטיבות שונות ומגוונות לפתרון (בלי לשפוט אותן)

ג. להעריך את היתרונות והחסרונות של כל פתרון

ד. לבחור אחד שהוא הכי טוב שאפשר (גם אם הוא כולל חסרונות)

ה. לנסות את הפתרון הנבחר ולבצע שינויים בגמישות ובהתאם לצורך

4. חוסן גופני

חוסן גופני הוא היכולת של הילד לחבר בין גוף לנפש במקום הכי עמוק של החיבור, חיבור דו-כיווני בין הגוף לנפש. מכיוון אחד מדובר ביכולת לקרוא מה אנו מרגישים על ידי קריאת הגוף ('כשהבחנתי בדפיקות לב חזקות, הבנתי שאני בחרדה'). בכיוון ההפוך – היכולת לראות איך הרגשות שלנו משפיעים על הגוף שלנו ('כשהוא הכעיס אותי, התחלתי להרגיש חום בגוף').

ככל שלילדים יש מודעות גוף-נפש יותר טובה הם גם יכולים לעבוד עם הגוף כדי ללמוד להרגיע את עצמם, כולל שימוש בנשימות, הרפיות, דמיון מודרך, פעילות גופנית וכדומה.

5. חוסן בין-אישי

חוסן בין-אישי הוא מכלול כלים ומיומנויות בין-אישיות וחברתיות שילדים צריכים כדי להתמודד בשגרה ואחרי טראומה. זה כולל חוסן בין-אישי ברמה של קשרים אינטימיים (אחד על אחד) וכן בקשרים בקבוצות.

יש הרבה מאוד מיומנויות בין-אישיות, אציג שלוש מהמרכזיות שבהן:  

א. היכולת לתקשר באופן אדפטיבי מה אני מרגיש ומה אני צריך

ב. היכולת לבקש עזרה מהסביבה שלי 

ג. היכולת לנהל מערכות יחסים בריאות הכוללות גם קונפליקטים

בהתייחס למיומנות האחרונה, חשוב לזכור כי קונפליקטים בקשר הם מאוד נורמליים ולכן חשוב שילדים ילמדו לריב ולהשלים באופן בריא. זה כולל מיומנויות של לקיחת נקודת מבט של האחר, אסרטיביות, התפשרות, לקיחת אחריות וסליחה.

תפקידכם כהורים ומחנכים בהגברת החוסן

כמו בכל דבר בהורות וחינוך עלינו המבוגרים להיות דמויות חינוכיות שמהוות מודל. זה לא מספיק שהילד ילמד על חוסן פסיכולוגי באופן תיאורטי, הוא צריך לראות אותנו כמודלים ולתרגל בכל מסגרת בה הוא נמצא – בית, בית הספר, חיי חברה וכדומה.

אנחנו המבוגרים צריכים להיות מודלים שממשיכים, כל אחד בפני עצמו וכולנו כחברה, לעבוד ולשפר את החוסן הפסיכולוגי שלנו בתהליך למידה שנמשך כל החיים. בתהליך זה אנחנו טועים ומשפרים כל הזמן. עם הזמן וההתנסויות, אנו עשויים להרגיש כי ברשותנו יותר ניסיון וכלים מסוגים שונים להתמודדות.

ככל שנקדם כולנו את החוסן של עצמנו ושל ילדינו, נהיה חברה בעלי חוסן פסיכולוגי גבוה יותר.

על הכותבת - פרופ׳ ענת ברונשטיין-קלומק

פסיכולוגית קלינית מומחית, דיקנית בית ספר ברוך איבצ׳ר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רייכמן.